תום שגב הכנוע ועוד מכתבים ל"הארץ"

תום שגב מטפל בהתנקשות בהיידריך בידי לוחמי חופש צ'כוסלובקיים מלפני 70 שנה ובין היתר טוען

הדרך היחידה להציל את אירופה היתה להביס את הרייך השלישי במלחמה

טענה זו היא ואתה טענה אשר הייתה בפיהם של מנהיגי העולם החופשי מול תחינות היהודים וביניהם וייצמן וסטפאן וייז אשר התחננו בפני צ'רצ'יל ורוזוולט להפציץ את פסי הרכבת המובילים לאושוויץ או להקים חטיבה יהודית לוחמת.

אימוץ ההצדקה הזאת לאי-עשייה למען היהודים ויישומה על הצ'קים נועדה כמובן לתמוך באותה גישה מוטעית ותבוסתנית כנראה גם כיום בעניין אירן והיא דוגמא לתובנות חשיבה של שגב כמייצג עמדה כנועה בכל הקשור לזכות היהודים לתבוע את המינימום של עם נורמלי.

———————

והנה עוד מכתבים למערכת "הארץ" שנשלחו אבל לא התפרסמו:

תום שגב, בטורו "וגם: דיר יאסין יוק" ("הארץ", 11.5.2012), מתלונן שבספרו החדש של ד"ר יעקב מרקוביצקי על מנחם בגין, "המפקד", אין התייחסות לכיבוש הכפר הערבי העויין דיר-יאסין ולכן אין בידי הקוראים לדעת "באיזו מידה אכן כיוון [בגין] את פעולות הארגון והיה מעורה בפרטיהן".

כפי שבגין מעיד בספרו, "המרד", בעמ' 221, הקשר בין המפקדה המקומית בירושלים התנהל באלחוט. ככל הידוע באותו שלב של הלחימה לא נערכו פגישות פנים-אל-פנים ובגין נתן אישורים כלליים יותר. אמנם, בגין קבל דיווח על מכתבו של דוד שאלתיאל, מפקד כוחות ה"הגנה" בעיר ובו הממ"ז מודיע למפקד האצ"ל בירושלים, מרדכי רענן, שאין לו "כל התנגדות שאתם תבצעו את הפעולה בתנאי שיש בכוחכם להחזיק בו (בכפר)". לשאלתיאל ממילא היו תוכניות לכיבוש הכפר למען מטרת הקמת שדה-תעופה בדרך שהיום נקרא רחוב כנפי נשרים. יכול להיות שאם הייתה לבגין טעות או חוסר-שליטה, אולי היא נמצאת בהנחתו שאם מפקד ה"הגנה" יודע על הפעולה ואף קיבל דיווח מבצעי עליה ונתן את הסכמתו העקרונית, יש לסמוך על כך.

בתגובה ל"הצביעות של מבקרי מופז" ("הארץ", 11.5.2012) מאת ארי שביט

כותב ארי שביט ש"בשנות ה-70 הבטיח מנחם בגין לציבור, שהוא לא יוותר על מדבר סיני ואף יקים בו את ביתו. חצי שנה אחרי שהיה לראש הממשלה ויתר בגין על מדבר סיני." אבל מר שביט טועה. מעולם לא התייחס מנחם בגין אל "מדבר סיני" כחלק מארץ-ישראל ועוד בשנות ה- 50 קבע שעתידו, לאחר מבצע קדש, למשל, במשא-ומתן מדיני בשונה מארץ-ישראל המנדטורית. מדבר סיני לא היה בשבילו ארץ-ישראל. את ביתו הוא ביקש להקים במושב נאות-סיני אשר הוקם מחוץ לגבול הבינלאומי בין ישראל למצרים שנקבע בהסכם השלום, בשטח שמר בגין, לפי השקפתו, לא כלל בשטחה של ארץ-ישראל. לכן הוא היה מוכן לוותר עליו למען השלום ולא ראה בכך ויתור על ארץ-שראל ההיסטורית שהזכות עליה שייכת אך ורק לעם ישראל וזאת בשונה להתייחסותו ליהודה, שומרון וחבל עזה.

בגליון 4.5.1981 של "הארץ", דווח מפיו של מר בגין הצהרה זו: "אויה לנו שיש בינינו המוכנים למסור את גב-ההר לשלטון זר…אנחנו נתעקש על כך שארץ-ישראל שייכת בזכות לעם היהודי…אנחנו נוסיף להתעקש על כך שניבנה את ישראל לאורכה ולרוחבה…נוסיף להתעקש על כך שביהודה ושומרון ובעזה לא תקום לעולם מדינה פלסטינית".

^

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s