הנה זה בא…

 

מפרסום באתר כיפה:-

הרבנים מדן, אריאל ורפפורט: להזדרז לבנות את בית המקדש

שלושה רבנים בכירים בציונות הדתית קוראים היום (ה') להזדרז ולקדם את בנייתו הפיזית של בית המקדש על הר הבית, ולא להסתפק רק בתפילות לבנייתו. בראיון לעיתון "מקור ראשון" טוענים הרבנים כי יש להפסיק את האדישות הציבורית ולבנות את בית המקדש בצורה פרקטית, עוד בדורנו.

הרב שבתאי רפפורט, ראש בית המדרש של המכון הגבוה לתורה, טוען כי בית המקדש יכול להיבנות בימינו גם על ידי מיעוט, אשר ישכנע בסופו של דבר את הרוב להצטרף אליו. "יהודי פשוט מהגליל, למשל, כבר ישמע שהמקדש נבנה, אבל ישאל עצמו 'מה זה מחייב אותי?'. שהמקדש 'ירד מהשמיים' פירושו לדעתי, שכולם יבינו שמה שכבר נבנה עוד קודם לכן בידי מיעוט, הוא אמיתי ומחייב", טען הרב רפפורט.

ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן, טען כי העיכוב בהקמתו של בית המקדש נובע מסיבות ארציות אותן מובילים "בית המשפט העליון, ממשלת ישראל, המשטרה, הפרקליטות, הפחד מהאסלאם". לדבריו, "הדבר העיקרי שמעל כולם, הוא חוסר רצון לבנות. כל הדברים האחרים טפלים לכך".

"כולם רוצים מאוד שהמקדש ירד באש מהשמיים, מכיוון שזה יפטור אותנו מהצורך להתעמת על כך עם החילונים. הרי יש מריבות הרבה יותר חשובות, כמו שירת נשים בצה"ל – אז לריב גם על מקדש? וגם עלינו הרבנים יש במה להשתפר בעניין הזה, בשתי צורות: קודם כל לומר לציבור שבניית המקדש חיונית, ושנית – שהיא אפשרית. בטווח המיידי צריך לקדם את העליות להר, בטהרה כמובן", הוסיף הרב מדן.

עוד הוסיף הרב מדן כי לדעתו "לא רק שמצווה לבנות את בית המקדש", אלא ש"אסור לנו לחכות לכך שיירד משמים, מפני שההמתנה עלולה לעלות לנו במחיר יקר". הוא ציין כי הוא יעשה "הכל-בכל-מכל-כל" כדי ש"אנחנו נבנה את המקדש, ושהוא לא יצטרך לרדת מהשמיים. אני מאמין שביכולתו של הקדוש ברוך הוא להוריד מקדש ממרומים, אבל המחיר יהיה כבד כל כך, שאני ממש מקווה שזה לא יקרה. כשבורא עולם נזקק להתגלות מהשמיים בהר המוריה בימי דוד, זה עלה לנו ב־30 אלף חללי הדבר. אין לי מושג מי ישרוד אחר כך".

רבה של רמת גן, הרב יעקב אריאל, האשים את שאננות הציבור בכך שבית המקדש עדיין לא נבנה. "בכל עניין מאשימים את הרבנים. אינני חושב שהרבנים הם הבעיה. הציבור צריך לרצות מקדש", מדגיש הרב אריאל.

^

תולדות המשכן בשילה קמים לתחייה

שילה הקדומה מתעוררת לחיים
תמר אסרף – רכזת ההסברה   23/5/2012 
 
מי שביקר השבוע בשילה הקדומה שבבנימין פגש ברחובה של העיר את חנה, אלקנה, יהושע וכמובן את עלי הכהן ושמואל הנביא.

צוות הפקה מקצועי וגדול מלווה בעשרות שחקנים וניצבים החיו מחדש את סיפורה של שילה הקדומה בשלושה ימי צילומים  לסרט  שיוקרן במרכז המבקרים החדש הנבנה במקום.

הסרט יאפשר למבקרים לחוות מחדש את סיפורי התנ"ך שהתרחשו בשילה – ולהתרגש מחדש מהאירועים שקרו כאן לפני אלפי שנים.

לראות איך  נבנה המשכן ,לראות את חנה מתפללת לבנה שמואל, את בנות שילה יוצאות לחולל בכרמים, ולהחזיר את שבט בנימין לעם לאחר חטאו הנורא – כל אלה יוצרים חוויה מרגשת, חיבור לשורשים, להיסטוריה שלנו כאן בחבל הארץ הזה ולתנ"ך של כולנו…
 

תמונות:-

^

כשהפלמ"ח פוצץ כפרים ערבים

מאתר זה:

מראשית שנת 1947 ניכרה התגברות הדרגתית בפעילותן הפלילית של כנופיות ערביות כנגד יהודים. לכאורה היו אלה תקיפות למטרות שוד וגניבה, שהסתיימו לעיתים ברציחת המותקמראשית שנת 1947 ניכרה התגברות הדרגתית בפעילותן הפלילית של כנופיות ערביות כנגד יהודים. לכאורה היו אלה תקיפות למטרות שוד וגניבה, שהסתיימו לעיתים ברציחת המותקפים; אולם הנהגת היישוב חששה, פן יהפכו ממדי הפעילות הפלילית לבעלי משמעות מדינית בכל הנוגע ליחסי יהודים-ערבים. לכן החליטה מפקדת ה'הגנה', באישור הדרג המדיני, על סידרת מבצעי עונשין כנגד יעדים ששימשו להתארגנות הכנופיות, ובמידת האפשר – גם כנגד השודדים עצמם. כל הפעולות, לבד מאחת, בוצעו בידי אנשי הפלמ"ח. פעולות העונשין נעשו באורח מבוקר, מתוך כוונה להימנע מהסלמת העימות היהודי-ערבי (ראוי לציין שהמגמה לאתר את מרחב העימות ולמנוע עימות כולל עם ערביי הארץ והערבים בכלל, הדריכה את החלטות ראשי ה'הגנה' עוד בתחילת מלחמת העצמאות).

בפרק הזמן הנדון התרחשו הפעולות הבאות:

1) בליל ה- 19-20 במאי 1947 הותקפו שני יעדים: מאהל של שבט הבדואים ערב אל-סוארקה ממזרח לפתח-תקווה ששימש כבסיס לכנופיות, ובית הקפה בכפר פג'ה הסמוך לפתח-תקווה ששימש כמקום מפגש לאנשי הכנופיות. המשימה הוטלה על כוחות מהגדוד השני של הפלמ"ח, אשר הסתייעו באנשי חי"ש מבני המקום, שהכירו היטב את אזור הפעולה. הכוח שתקף את בית הקפה יצא מעין-גנים. הכוח התגלה בעת התארגנותו לתקיפה, ונפתחה לעברו אש מכיוון בית הקפה. תוך חילופי הירי, התגנבו החבלנים לעבר בית הקפה, הניחו את מטעני חומר הנפץ ופוצצו את המבנה. שלושה ערבים נהרגו וארבעה נפצעו – כולם זוהו לאחר מכן כאנשי כנופיות. בקרב נהרג מפקד הפעולה, שלמה מילר, שהיה מראשוני מחלקת הטייס בפלמ"ח. לשמע היריות קרב למקום כוח מישמר בריטי אך כוח החסימה פתח לעברו באש ומנע ממנו להתקרב לאזור עד תום הפעולה. באותה שעה כיתרה יחידת פלמ"ח אחרת את מאהל ערב אל-סווארקה, בלווית אדם שידע לזהות מי מהם הינו איש כנופיות. בסקירה שערך לגברים שבמאהל, זוהה בוודאות ערבי אחד כשודד, ונורה במקום. שניים נוספים שניסו לברוח, נורו אף הם. אנשי הכוח שבו בשלום לבסיסם. הפעולה יצרה אפקט מרתיע ולמשך שבועות ארוכים השתרר שקט יחסי באזור.

2)ב- 4 ביולי 1947 נתקלה כיתת סיירים מהגדוד הראשון באקראי בשני שודדים ערבים במהלך סיור בהרי הגליל המערבי. במהלך ההיתקלות נהרג אחד השודדים ושותפו חמק מהמקום.

3) ב- 10 באוגוסט 1947, תקפה כנופיית שודדים ערבים את בית הקפה "גן הוואי" בצפון תל-אביב. ארבעה מבאי המקום נהרגו ושבעה נפצעו. בעזרת מידע שנאסף בידי אנשי המחלקה הערבית של הפלמ"ח, פשטה בתגובה יחידת חי"ש מתל-אביב על בסיס היציאה של הכנופיה בפרדס אבו-לבן סמוך להרצליה. בחילופי האש שהתפתחו במקום נהרגו אנשי כנופיה אחדים ואחרים הצליחו לברוח. המבנה פוצץ ובין הריסותיו מצאו את מותם אם ושישה ילדיה – שהתחבאו בבית במהלך הקרב. הפלמ"ח אמור היה לבצע פעולת עונשין מקבילה נגד הכפר שייח'-מוניס. הפעולה כונתה "הבית הירוק", על שם צבע ביתו של מנהיג הכנופיות סיף אל-דין אבו-קישק (הבית משמש כיום כמועדון הסגל באוניברסיטת תל-אביב). מטעמים מדיניים בוטלה הפעולה ברגע האחרון.

4)ב- 6 באוקטובר 1947 רצחה כנופיה ערבית שני יהודים בכפר סירקין. למחרת יצאה חוליית פלמ"ח מהגדוד השני אל הפרדסים הערביים בקירבת ראש-העין כדי להתחקות אחר עקבותיה. בהתנגשות עם הכנופיה נהרגו שלושה שודדים ורביעי נפצע. יצאנית שהשתייכה לכנופיה נהרגה בשוגג , מחמת החשיכה. הפעולה הותירה רושם רב לנוכח מהירות התגובה ודייקנותה.

^

זה לא 'היסטוריה' אלא 'תיאטרון' – ועוד איך

כשבן־גוריון פגש את ז'בוטינסקי

יש הצגה חדשה, שכתב הסופר א"ב יהושע וביים עודד קוטלר בשם "הילכו שניים יחדיו", שתעלה בשיתוף פעולה של הקאמרי ואנסמבל הרצליה (ההצגה עלתה השבוע בקאמרי וביום ראשון הקרוב, 27 במאי, תוצג לראשונה בהרצליה).

ומהכתבה:

עלילת המחזה מתבססת על סידרת מפגשים (מפגשי לונדון) שהתרחשו בשנת 1934 בין דוד בן-גוריון (רמי ברוך) וזאב ז'בוטינסקי (גיל פרנק), החושפים את שורשי המחלוקות בין הימין והשמאל בתנועה הציונית. מלבד ברוך ופרנק בתפקידים הראשיים משתתפים גם יגאל זקס ודנה יצחקי.

"הסיפור מבוסס על 16 פגישות סודיות בין בן-גוריון לזאב ז'בוטינסקי באוקטובר 1934, שהיו חייבות להישמר בסוד משום שהמחנות היו במלחמות קשות, מלאי שנאה עד כדי אלימות, והמחזה שזור בוויכוחים אידיאולוגיים שהיו קיימים באותה תקופה", מספר פרנק. "אין תיעוד מפורט של השיחות האלה, [מה פתאום? יש את ספרו של גולדשטיין יעקב ושביט יעקב, ללא פשרות– הסכם בן-גוריון – ז'בוטינסקי וכשלונו, יריב הדר, 1979 וגם של אפרים אבן,  הפילוג בציונות– מדוע הקים ז'בוטינסקי את ההסתדרות הציונית החדשה, ראובן מס, 1992 וראה גם ויקיפדיה]  אלה דברים שנשארו בזיכרון של בן-גוריון ומשם בולי (א"ב יהושע, מ"כ) שאב את זה, אבל זה לא מחזה היסטורי אלא הצגת תיאטרון, והוא הירשה לעצמו להכניס אלמנטים נוספים, למשל שבן-גוריון מבקש מז'בוטינסקי שישמיע לו שירים שהוא תירגם כמו גם הרבה חום והומור שיוצא במחזה".

איך בנית את דמותו של ז'בוטינסקי בהצגה?

"ז'בוטינסקי גורש מארץ ישראל [בעצם, לא הורשה לחזור לאחר שיצא בסוף 1929 לסבב הרצאות בדרום אפריקה – ימ] ואת חייו סיים בגולה ב-1940, כך שהרבה פחות מכירים אותו מאשר את בן-גוריון, לכן לקחתי לעצמי חופש לעצב אותו לפי שני נתונים עיקריים שידעתי עליו. לתפיסתי היו בו שני ניגודים: מצד אחד הוא הלך קדימה עם דעותיו למען הצלת העם, ומצד אחר היה אינטלקטואל, אדם עדין, משורר רומנטי שכתב ספרים ותירגם שירים. ושני הניגודים האלו היו הבסיס שלי לבניית הדמות. גם בוויכוחים האידיאולוגיים הוא היה מלא תשוקה. היצר עלה עליו"….

אריאלי מכפיש ומטעה

ברשימתו של שאול אריאלי, "מי מפחד מיום הנכבה" בעיתון "הארץ", מצאתי קטע זה:

אנשי "גוש אמונים" לדורותיו, כמו רבים בממשלה הנוכחית, מתנגדים לרעיון שתי המדינות לשני העמים. הראשונים נתלים בהבטחה האלוהית, שלשיטתם מבטלת את ההחלטות הבינלאומיות והלאומיות ביחס לארץ ישראל, ורואה במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים שלבים בדרך לגאולה. בעיניהם, הבטחה זו שוללת מתושביה הלא יהודים של הארץ את זכויותיהם הלאומיות והפרטיות, ומצווה אותם "להוריש אותה מיושביה ואז לשבת בה". קרי, היא מעניקה להם את הזכות המשפטית והמוסרית להשתלט על אדמות פרטיות פלסטיניות, לבנות עליהן מאחזים ללא אישור הממשלה, לחמוס רכוש ערבי, לפגוע בחיילי צה"ל המבקשים לאכוף עליהם חוק וסדר ולהוציא "דין רודף" לראש ממשלה.     

כמה אפשר לטעות ולהטעות?

גם מחנה "גוש אמונים" כמו רוב רובו של המחנה הלאומי מאמין הפוך שבעצם ההחלטות המשפטיות הבינלאומיות התקפות מבוססות על מורשת עם םישראל מהתנ"ך והלאה.  הרי אפילו הברית החדשה מזכירה את יהודה ושומרון:-

וַיָּפֻצוּ כֻלָּם לְכָל־עֵבֶר בִּיהוּדָה וּבְשֹׁמְרוֹן

אנו נאבקים שהשמאל הישראלי יחזור לתודעה הציונית הקלאסית, זו המדינית אשר השיגה את ההכרה של העמים בזכויותינו על ובארץ-ישראל כולל מה שכתוב בכתב המנדט בסעיף 6:-

תקל בתנאים נאותים על ההגירה היהודית ותסייע בשותפות עם הסוכנות היהודית הנזכרת בסעיף  4, להתיישבות צפופה של היהודים על אדמת הארץ, לרבות אדמות הממשלה ואדמות שוממות שאינן דרושות לצרכי הציבור.

להזכיר לאריאלי, אותן אדמות כללו, לכל הפחות, כל יש"ע דהיום.

והרב צבי יהודה קוק הוא שקבע שאין לעסוק בעושק של הערבי הפרטני. –

הרב צבי יהודה, המשיך בדרכו והקפיד להעיר ולהזהיר מפני כל פגיעה, אלימות ואיבה כלפי ערבים. דבקותו בחזון הגאולה, בחובתנו ליישב את ארץ ישראל כולה, משולבת וכרוכה בעמידה תקיפה ונחרצת כנגד כל פגיעה בערבים, כנגד כל אפשרות של נטילת אדמה ערבית פרטית לצורך הקמת יישוב יהודי.

ועוד:

הורה הרב לקיים את פסיקת הממשלה, למרות תפישתו כי "אין דבר כזה אדמה ערבית". קצובר: "הרב אמר לנו מספר פעמים: ‘אנחנו לא פוגעים באדמות של אחמד ומוסטפא'. ברכוש ששייך לערבים מדורי דורות אנחנו לא פוגעים".   

אריאלי עוסק בהכללות ובטשטוש ומיישם דעת מיעוט ומבוטל ומדביק מחנה שלם בהכפשות.

^

"אמת בר-כוכבא גם בנפול ביתר"

יוסי שריד פירסם מאמר-דעות ב"הארץ" ביום ששי האחרון, 11 במאי 2012 בכותרת

בר כוכבא – כזב תורתו

ובו הוא כותב: שמדר בר-כוכבא

"היה טירוף עשתונות גמור". הוא מזהה אותו כ"מקרה תסמיני משיחיות" ו"נטייה אובדנית" כולל הפקרות והפרעה שסימלו "חיבור שבין לאומנות תוקפנית לקנאות דתית…החיבור הקטלני, שמסכן את חיינו כל אימת שמתחילים כאן בחיים חדשים; וזה הדחף הכפייתי למרוד באומות, לעלות בחומה ולדחוק את הקץ."

כמובן, כל זה טופל בראוי בתגובותיהם של ישראל אלדד ודוד רוקח בספרם "פולמוס, החורבן ולקחיו: כיצד נתייחס לחורבן בית ולמרד בר כוכבא", פרסומי מוסד ון ליר בירושלים: סדרת דיונים, 1982 לספרו של יהושפט הרכבי, "חזון לא פנטזיה – מרד בר כוכבא".
לא אחזור שלשה עשורים אחורה אבל בכל זאת, אבקש להגיב לקטע הבא במאמר:

סייפא בעקבות בר כוכבא, גם ספרא: מז'בוטינסקי ושיר בית"ר – "למות או לכבוש את ההר – יודפת, מסדה ביתר", ועד לאורי צבי גרינברג – "אמת תורת בר כוכבא גם בנפול ביתר"

ואף מוצא סיוע מספר שפירסם הרב ד"ר בנימין לאו "חכמים",

שבו הוא מחווה את דעתו על "אמת תורת בר כוכבא": "צריך להודות שרהב ושקר תורתו", כתב.

ומסיים בדברים קודרים על הציונות

שהתנועה לשחרור לאומי – כאז כן עתה – מתקינה בתוכה מנגנון להשמדה עצמית. כך הופך כל חגא לחג, שיהפוך לחגא. חגים וזמנים לאסון.

תבוסתנות?

חוסר אמונה?

פחד פסיכולוגי?

אויה.

^