על הקצין ברוס שמעתם?

מתוך ויקיפדיה:

רצח הקצין ברוס

על אף הבטחותיו של הקולונל גריי כי האחראים לעינוי עצירי ביריה ייענשו, לא ננקטו כנגדם כל הליכים. האחראי לעינויים, קצין בשם ברוס, היה ידוע באכזריותו, ועצירים שנעצרו במחנה המעצר בעתלית סיפרו כי עונו על ידו. "ההגנה" הודיעה כי בשל כך היא דנה את ברוס למוות. ברוס הועבר לשרת בירושלים מחשש לחייו. ההגנה גילתה אותו אף שם, והחל מעקב אחריו.

ב-17 באוקטובר 1946 הלך ברוס בלבוש אזרחי, כשעמו שומרי ראשו ברחוב המלכה מליסנדה (כיום רחוב הלני המלכה) בסמוך לרחוב יפו בירושלים. חוליית חיסול של "ההגנה", ובה מספר אנשים, התקרבה אליו וירתה בו. ברוס נפגע מכדור בירכו. הוא הובהל לבית החולים ושם מת מפצעיו.

תחנת הרדיו המחתרתית של "ההגנה", "קול ישראל" נטלה אחריות על הרצח. מטה הפלמ"ח פרסם הודעה שבה הסביר כי אין המדובר במעבר לשיטה של טרור אישי, כי אם בעונש חריג שנועד להזהיר מפני התנהגות יוצאת דופן, וכי "ההגנה" עודה רואה בטרור אמצעי פסול מבחינה מדינית ומוסרית. "ההגנה" לא שבה לשיטת החיסול האישי, וטענות על עינוי עצירים לא נשמעו לאחר חיסולו של ברוס.[36]

ואחרי 63 שנה, הסיפור ב"הארץ" כאילו "טעות", דבר שהופץ בידי ההגנה בזמנו כדי להסיר מעליו ההאשמה להתנקשות.

והמכתב המתקן:

חוסל, ולא בטעות
22.10.2009

בתגובה על "היום לפני 63 שנים: הקצין ברוס נורה בידי יהודים – כנראה בטעות" מאת עפרי אילני ("הארץ", 19.10).

בניגוד לפרסום ב"הארץ" ב-19 באוקטובר 1946, שצוטט על ידי עפרי אילני, ההתנקשות בקצין ברוס לא היתה טעות. גם ייחוסה, במאמר המצוטט, לאצ"ל או ללח"י – לא היה נכון.

ברוס נורה למוות על ידי חוליה של אנשי פלמ"ח בגלל אחריותו לעינויים בכלא של עצורי העלייה לביריה במארס 1946: האחרונים סירבו למסור טביעות אצבעות, ואלו נלקחו מהם בכוח – תוך הכאתם ושבירת אצבעותיהם. הקצין ברוס היה האחראי לכך. היתה זו הפעם הראשונה שבה עונו אסירי "ההגנה" על ידי נציגי השלטון, ומשום כך הוחלט להגיב בחומרה. בעלון הפלמ"ח תוארה ההתנקשות כהוצאה לפועל של פסק דין, "בעוון עינויים של אסירי ביריה".

יאיר שפיגל

כפר סבא

ועדות נוספת, עמ' 9 – 10:-

ב- 8 במרס
הועברו אנשי המחלקה הדתית לכלא עכו. למחרת ב- 9 במאי ניסו הבריטים,
כחלק מהליך החקירה בהנחייתו של המפקח ברוס, לקחת מהם טביעות
אצבעות. אנשי ביריה התנגדו בטענה כי אינם פושעים והבריטים הפעילו
נגדם כוח פיסי בניסיון לאלצם לעשות זאת. בתגובה הכריזו על שביתת רעב.
השביתה הופסקה כעבור חמישה ימים על-פי בקשתו של הרב קניאל, רבה
הראשי של חיפה. על אף הבטחות הבריטים כי האחראים לעינוי עצירי ביריה
ייענשו, לא ננקטו כנגדם כל הליכים. האחראי לעינויים, הקצין ברוס, היה
ידוע באכזריותו, ועצירים שנעצרו בעתלית סיפרו כי עונו על ידו. "ההגנה"הודיעה כי בשל כך היא דנה
את ברוס למוות. ברוס הועבר
לשרת בירושלים מחשש לחייו.
גזר הדין בוצע ב 17- באוקטובר
1947 ברחוב המלכה מליסנדה
(כיום רחוב הלני המלכה) בסמוך
לרחוב יפו בירושלים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s