אין תשתית לפגיעה באבן השתיה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 5296/12

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט צ' זילברטל

העותרת:

תנועת נאמני הר הבית בא"י

נ ג ד

המשיבים:

1. היועץ המשפטי לממשלה
2. ממשלת ישראל
3. משטרת ישראל
4. הרבנות הראשית לישראל

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותרת:
עו"ד נ. רצברגר

בשם המשיבים:
עו"ד נחי בן אור

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

במסגרת העתירה שלפנינו, מבקשת העותרת (תנועת נאמני הר הבית) כי ניתן צו על-תנאי, שבמסגרתו ייתנו המשיבים טעם מדוע: "לא יפסיקו לאלתר את הפגיעה והחילול של אבן השתיה בהר הבית, תוך הסרת הפיגומים והחפצים שהוקמו על הסלע המקודש, ולהעמדה לדין של האחראים לחילול הקודש" (להבנתי, הכוונה היא "ויפעלו להעמדה לדין" – ס' ג"). בד בבד עם העתירה ביקשה העותרת כי יינתן צו ביניים המורה על סגירת האתר, תוך מתן אפשרות לשליחי הרבנות הראשית "להסיר את המפגע ולנטרל את החילול והפגיעה עפ"י הוראות ההלכה".

הבסיס העובדתי לעתירה הוא בכתבה שפורסמה ביום 2.7.2012 באתר News1 ובעיתון "מקור ראשון", במסגרתה נטען כי באחרונה הוצבו פיגומים על אבן השתיה על מנת לשפץ את תקרת הר הבית. על רקע הכתבה פנתה העותרת ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה כי יינקט צעדים מיידיים להפסקת הבניה, והעמדתם לדין של האחראים לה. לטענת העותרת לא התקבלה כל תגובה לפנייה זו. יצוין כבר בשלב זה כי טענה זו בעייתית, נוכח העובדה שהפנייה בוצעה ביום 2.7.2012 והעתירה הוגשה ביום 6.7.2012.

ביום 16.7.2012 הוגשה תגובת המשיבים, המתייחסת הן לבקשה למתן צו ביניים והן לעתירה למתן צו על-תנאי. הבקשה לצו ביניים נדחתה באותו היום. משהתייחסו המשיבים בתגובתם לבקשה לצו ביניים אף לעתירה לגופה, ונוכח מסקנתנו כי דין העתירה להידחות על הסף, איננו נדרשים לתגובה נוספת של המשיבים.

במסגרת תגובה לעתירה, טוענים המשיבים כי יש לדחותה הן על הסף הן לגופה. כן טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה מהטעם של אי צירוף משיבים רלוונטיים, שכן הרבנות הראשית כלל לא צורפה להליך, משכך לכל הפחות ככל שהעתירה נוגעת לרבנות הראשית דינה להידחות. בהקשר זה מציינים המשיבים כי פיקוח על הבניה בהר הבית כלל אינו מצוי בתחומי סמכותה של הרבנות הראשית, ואף מטעם זה יש לדחות את העתירה ככל שהיא נוגעת לרבנות הראשית. בנוסף, לא צורפה לעתירה רשות העתיקות, האמונה יחד עם משטרת ישראל ועיריית ירושלים על הסדרת הפעילות בהר הבית. בהמשך לכך, טוענים המשיבים כי העתירה לוקה באי מיצוי הליכים, שכן העותרת כלל לא פנתה לגופים הרלווטיים, שהם, כאמור, רשות העתיקות, עיריית ירושלים ומשטרת ישראל, בדרישה לבחון את ההפרות ולטפל בהן.

עוד טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות לגופה. זאת, שכן ביום 8.7.2012 בוצע סיור באתר על ידי מפקד יחידת המקומות הקדושים במשטרה והארכיאולוג של מרחב ירושלים ברשות העתיקות, במסגרתו נקבע שלא נגרם כל נזק לסלע השתיה, אף שהוא מכוסה לכלוך, ולפיכך הוחלט כי יש לנקותו בלבד. עוד טוענים המשיבים כי יש לתת משקל לכך שהתשתית העובדתית של העתירה הינה למעשה כתבה בעיתון. לבסוף, מבקשים המשיבים כי ייפסקו הוצאות לטובתם.

דין העתירה להידחות על הסף.

כידוע, תנאי לבירורה של עתירה בבית משפט זה הוא כי על העותר למצות את ההליכים מול הרשויות טרם הגשתה (ראו בג"ץ 3149/12 אבן נ' שר הביטחון (טרם פורסם, 23.4.2012) (להלן: פרשת אבן)). אף שאפשר כי בתנאים קיצוניים של דחיפות, יהיה מקום לרכך את תחולתו של תנאי זה, במקרה הנדון נדמה שמיצוי ההליכים היה מקדם באופן משמעותי את עניינה של העותרת, ואפשר שהיה מייתר את העתירה כולה (למשל, נוכח הבדיקה שבוצעה על ידי המשטרה ורשות העתיקות באתר). יתר על כן, נראה שאין בעתירה דחיפות מיוחדת המצדיקה את אי מיצוי ההליכים. משכך, די בטעם זה כדי להביא לדחיית העתירה על הסף.

בהמשך לכך, אף צירוף משיבים רלוונטיים הוא תנאי מהותי לבירור העתירה (ראו פרשת אבן)). אמנם, ישנם מקרים בהם תחת מחיקת העתירה יהיה נכון להורות על צירוף משיבים, תוך פסיקת הוצאות נגד העותר, על מנת שלא למנוע את הדיון המהותי בסוגיות שעל הפרק. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שמדובר במקרה הנוכחי באי צירופה של המשיבה המרכזית הנוגעת לעניין (היא רשות העתיקות) ובכך שהעותרת היא גוף הבקיא בהסדרים החוקיים הנוגעים לסוגיה (ואף הגישה עתירות דומות בעבר), וכן בהתחשב בכך שממילא דין העתירה להידחות על הסף ולגופה, לא מצאנו במקרה זה לנכון להורות על צירוף משיבים לעתירה תחת דחייתה.

זאת ועוד, העתירה אף אינה מגלה תשתית עובדתית ומשפטית אשר יכולה להקים עילה להתערבותו של בית משפט זה. העתירה מבוססת על כתבה עיתונאית, ללא כל תימוכין של ממש. כידוע, בכך לא די כדי לבקש סעד מבית המשפט (ראו בג"ץ 5144/12 דלאל נ' מאיר דגן (טרם פורסם, 14.8.2012)). זאת, בפרט נוכח העובדה שהכתבה עצמה אינה מצביעה על התנהלות בעייתית של הרשויות שיכולה להצדיק את התערבותו של בית משפט זה, למעט טענה כללית על חוסר פיקוח. בהמשך לכך, העתירה אף לא מבוססת על כל טיעון משפטי. למעשה, העותרת אינה מצביעה על כל מקור נורמטיבי בחקיקה, חקיקת המשנה, או בפסיקה, המצדיק את מתן הסעד. אף מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף.

בבחינת למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין לא מצאנו כי יש ממש בעתירה. משביצעו הרשויות את תפקידן וסיירו באתר, ונוכח ממצאיהם אשר לא נסתרו, שעל פיהם לא נגרם כל נזק לאבן השתיה, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהליכי תחזוקת האתר. ניתן להניח כי הרשויות האמונות על כך תוספנה לשמור על קיום הדין בכל הנוגע לתחזוקת האתר, וככל שיהיו לעותרת טענות מבוססות לעניין זה, תוכל לפעול בערוצים המתאימים לבררן, לרבות, במידת הצורך, פנייה לבית משפט זה.

סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות הענין, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, ט' באלול התשע"ב (27.8.2012).
^

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s