הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 512 מיום 27.9.2012

בלי אידיאולוגיה

בין אנשי התרבות אשר זוכים לתהילה ובכל זאת זקוקים לתשובה, המפיצים דעות עקומות ושנאות על ישראל, על הציונות ועל היהדות, אני כולל יצחק לאור. לא רק ב'הארץ' הוא מפרסם, אלא גם בבמות כגון 'כתב העת לספרות הלונדוני'. לפני שלושה עשורים כתב את שירו "המנון לגוש (אמונים)", ובו השורות: "ואנחנו מתגמלים על כל מה שעשו לנו כאן / בארץ גלותנו… והרגו בנו… ואת חג חרותנו יום חג המצות הזה… נחוג בהתכוונות ובמצוֹתינו דם נערים פלסטיניים" ומאז לא הסתכל אחורה. ביום שישי שעבר הוא הפנה את עטו לביקורת התקשורת, במאמר ב'הארץ' שכותרו "תענוגות חינם". ויש בהגיגיו, לפלא, דבר טוב: "דמוקרטיה צריכה עיתונות, ומצד אחר, ערוץ 10 – העתק חיוור של ערוץ 2 – מעולם לא הרוויח, הוא נושא את שם 'הביקורתיות' לשווא, ואין סיבה שהציבור יממן את ה'טאלנטים' שלו". וגם אבחון חכם זה: "מידע ופרשנות נדחקים, בשם העינוג". וגם אם זעמו יוצא על הסתרת הכיבוש ועוולותיו, כביכול, הרי לאור בכל זאת מצביע על בעיה יסודית הקיימת בתקשורת שלנו.

אם בעבר העיתונות הישראלית היתה ברובה כלי בידי אנשי אידיאולוגיה ופוליטיקה, היום המוטו הוא איך להרוויח ואיך להתחבר לגורמי עוצמה שלטוניים. הסכנה לדמוקרטיה והפגיעה בזכות הציבור לדעת גדולה וגוברת. בספר חדש טוען מיק היוום הבריטי שהתקשורת הליברלית בכלל איננה כה חופשית כפי שמתיימרים לייצג. לדעתו, אם לא נעמוד על המשמר ונרשה לתקשורת לפרסם מבלי לאתגר אותה, לדרוש הוכחות וגם ולבקר אותה, היא תשתולל ללא רסן.

אם יש חטא שחטאנו כצרכני תקשורת ושעליו יש להתכפר, הוא להיות מעורבים יותר בשמירה על אתיקה מקצועית, בהגשת תלונות ובהעברת תגובות.

ישראל מידד
^

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s