הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 515 מיום 25.10.2012

כתבנו לענייני דתות

פרופ' יואל כהן הוסיף נדבך חשוב לחקר התקשורת הישראלית עם צאת ספרו החדש (באנגלית) 'הא-ל, היהודים והתקשורת: דת והתקשורת הישראלית'. אין ספק, אחד הנושאים הנפיצים בציבוריות הישראלית הוא מקומה של הדת בחיים הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים והכלכליים של המדינה. ללא ספק, ההתפתחות המשמעותית בתחום, מעבר לחדירה הגוברת של דתיים לתקשורת הכללית, היא נכונותם של אנשי תקשורת להכיר בערך האמיתי של העשייה הדתית בתחומים רבים של החברה, ולא רק במשבצת של 'חדשות הדת'.

ועדיין קיימים יותר מדי מכשולים שאינם מאפשרים סיקור הוגן ואתי באופן מלא של הנושא. המחסום הגדול ביותר הוא שלא מעט חילונים בתקשורת רואים בדתיים לא רק אחֵר, אלא איום ממשי על חייהם. סיפורים על ילדים עניים רעבים, מצבם הכלכלי הגרוע של ניצולי השואה או נושאים בריאותיים מטופלים לרוב בצורה ישרה, כי בדרך כלל אין נגיעה אישית בין הכתב ועורכו לבין מה שקורה. אפילו דמויות בולטות שעוברות תהליך של חזרה בתשובה, כמו נועה ירון-דיין, זוכות ליחס סובלני ואף להערכה.

אבל היחס לדת עצמה שלילי בהרבה. כך גם סיקור המפלגות הדתיות ודחיות השירות הצבאי מטעמים דתיים. ההעדפה התקשורתית, מסתבר, נתונה לברסלב אבל לא לחב"ד. ש"ס נסקרת באהדה מול הטיפול המתאכזר ליהדות התורה. היבטים אלה ורבים אחרים, כמו שיווק דתי, הכיסוי של הממסד הרבני וטיפולם של ערוצי תקשורת דתיים בחדשות דתיות, מקבלים התייחסות מחקרית אקדמית בידי פרופ' כהן.

שאלות נוספות בספר הן האם קיימת מערכת ערכים מקצועיים שונה עבור נושאים דתיים, כמה אידיאולוגיה ודעות קדומות מעורבות בעשיית החדשות והאם דרוש ידע ייחודי בתחום ההלכה. לפחות בתחום המחקר, יש התקדמות בצומת של דת ותקשורת.

ישראל מידד
^

הנה באים יהודים רפורמים אל הר הבית

לסיור, בינתיים, בלבד:

סיור במסגרת חמשושליים:
אל הר הבית – חלק א'
חמישי, 6.12.12, 7:15
מי בנה את כיפת הסלע ומדוע? מאין עלה מוחמד לשמים? מה לשלשלת ולהר הבית? מתי  עלו נוצרים לרגל להר הבית?  בסיור זה נעקוב אחר הבניה בהר הבית בתקופה המוסלמית הקדומה. נצעד במסלול השינויים שעבר המתחם במהלך התקופות, נלך בעקבות כתביו של אבן אל ערבי ועולי רגל אחרים ונלמד על התייחסותם אל האתרים והמסורות השונות .
יש לבוא בלבוש צנוע. כולל כניסות לאתרים ומאבטח צמוד.
מדריכה: עופרה רגב
מחיר: 110

מישהו הזכיר הר-הבית שאתר יהודי?

————————————————

אגב, בבלוג זה של שיגור מכתב נזיפה לראש הממשלה על מעצרה של ענת הופמן, השארתי תגובה זו:

מה היה קורה אם במקום "הכותל המערבי" יופיע "הר הבית" ובמקום "נשות הכותל" יוםיע "אל הר ה'" ואם במקום "התעטפות בטלית" היה מופיע "קריאה מתך ספר תהלים"? כמה ליברלי אז אז היחס?

^

שמעת על החסידים המשחקים בשחמט?

התקבל הבדיחה הבאה:

מספר חסידים החליטו לשחק שחמט, אך נתקלו במספר בעיות:

חסידי גור טענו שצריכים להוריד את המלכה מהלוח- כי זו פריצות, חסידי סלונים טענו שהם לא מוכנים לשחק עם השחורים,
הש"סניקים טענו שהשחורים מתחילים והחב"דניקים טענו שהמלך לא יכול למות

ותודה לר.ח.
^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 514 מיום 18.10.2012

השלום מתחיל בתוכם

השבוע החמצתי עוד כנס אקדמי שעסק, בין היתר, גם בתקשורת ובהשפעתה בענייני חינוך, תרבות והסכסוך הישראלי-פלשתיני, אשר נערך במכללה האקדמית נתניה. אציג בפניכם טעימות של מחקר פלורליסטי ונטול הטיות אישיות, כאילו. במושב של "לימוד הנרטיב של הצד השני" היתה מרצה ממכון ון-ליר, ראש המכון לחינוך לדו-קיום יהודי-ערבי באוניברסיטת תל אביב, יו"ר 'הבית הפלשתיני לפתרונות מקצועיים' וגם סגן נשיא של 'אל-קאסמי' – המכללה אקדמית לחינוך, באקה אל-גרבייה. במושב על תפקיד האינטלקטואל והתקשורת בדיאלוג בין שתי החברות היו מרצים של האוניברסיטה העברית בירושלים ומכללת נתניה, איש עסקים פלשתיני וכתב בכיר של רשת אל-חורה בישראל. ח"כ אחמד טיבי השתתף וגם עו"ד בשאיר פהום-ג'יוסי, יו"ר המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה יחד עם מרזוק חלבי, סופר, משפטן ועיתונאי. לסיום היתה הרצאה על "נרטיב הפיוס" מפי ד"ר אפרים סנה, ח"כ מפלגת העבודה לשעבר.

ומכיוון שהמסר המועבר על ידי המראיינים והמנחים בכל מיני תוכניות אירוח ואקטואליה הוא ש"שלום עושים עם האויב", המסקנה שלי נוכח הכנס הזה היא שהמחנה הלאומי-אמוני בישראל פשוט לא שייך לנושא, או שהוא נתפש כמי שמיוצג נאמנה על ידי השמאל הישראלי…

כמובן, יש גם אפשרות שנקטו שם גישה אחרת: החרמת כל דעה שהיא קצת ימינה מן המרכז, שהרי בשיחה על שלום לא צריך לערב שום מתנחל, דתי או איש לאומי אחר. וכך יוצרים עולם תקשורתי-אקדמי סגור, בועה של מנותקים שמרחיקים מעצמם כל שייכות למה שבאמת מתרחש במדינתנו. הגישה של אנשי אקדמיה שפוסלים חתך גדול ומשמעותי בציבוריות הישראלית מהשתתפות בדיון אינטלקטואלי על פתרונות לסכסוך, היא הדרה מכוערת. מעניין איך התקשורת תדווח על האירוע הזה, אם בכלל.

ישראל מידד
^