הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 520 מיום 29.11.2012

דרכו של בגין

הכותרת של וואלה למחרת פרסום תוצאות הבחירות המקדימות של תנועת הליכוד, הדגימה בצורה חדה את יכולתה של התקשורת להתעלות מעל עצמה: "אין זכר לדרכו של בגין". כשירות לדור הצעיר נספר שמדובר לא בבני בגין, חבר הכנסת והשר בממשלה הנוכחית, אלא באביו, מנחם בגין. הספין התקשורתי – בכותרות, במאמרי דעות ובטורי פרשנות – כשהליכוד מופיע מחוזק, קצת יותר אידיאולוגי, מייצג את רוב שכבות העם, הוא תוצאה של הדאגות השקופות של האליטה התקשורתית. זו רואה את תפקידה הראשוני לא לדווח בצורה הוגנת, אתית ומקצועית, אלא לקדם אג'נדה פוליטית שמאלנית.

זו התופעה המוכרת של 'להרוג באהבה' – פתאום הכתבים והמראיינים מגלים סימפטיה שופעת לעקרונות הליכוד, למנהיגותו של מנחם בגין ולליברליות של זאב ז'בוטינסקי. הם הופכים למומחים לכתביו של ראש בית"ר ולנאומיו של בגין, ואחדים מודים שהם היו בבית"ר בצעירותם או שאבא שלהם קיבל נבוט על הראש מחבר בפלוגות הפועל בתקופת המנדט. מה יהיה עם הליכוד בלי בני בגין? הם שואלים, ומוסיפים את השמות של דן מרידור ומיקי איתן, כאילו הם כל הזמן הצביעו לליכוד בגלל נוכחותם של השלושה ברשימה.

אז, ראשית, לא אלמן ישראל. אחדים מאלה שנבחרו במקום יותר ריאלי, כמדומני, מייצגים את הלאומיות הליברלית, זו שמתחשבת בזכויות אדם, בחירויות הפרט ובצדק חברתי בצורה מכובדת ונאמנה. שנית, לא נשכח את העובדה שבני בגין פעם עזב את הליכוד בגלל החלטת הממשלה לאשר את הסכם חברון בינואר 1997. האם התקשורת עמדה לצידו אז? בגין הקים את סיעת 'חירות – התנועה הלאומית' יחד עם מיכאל קליינר ורץ עימה לכנסת ה-15 כעבור שנתיים. האם התקשורת תייעץ לו שוב לרוץ כעצמאי? או שהיא מבקשת את רעתו של נתניהו מעל לכל?

דבר אחד בטוח, לתקשורת כאן אין שום הדר.

ישראל מידד

מודעות פרסומת

מתוך תוכנית השלום של ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין

יולי 1977

לא יהיה שלטון זר או ריבונות זרה ביהודה, שומרון וחבל עזה, וזאת מפני זכותנו על הארץ שהיא שלנו וכן בגלל הבטחון הלאומי אשר נוגע ליכולתה ההגנתית של המדינה וחיי האוכלוסיה האזרחית.

http://www.archives.gov.il/NR/rdonlyres/CF98E837-B502-4429-A601-C3899ACC5C80/0/Egypt03.pdf