ביום שני השבוע הכריז מוטי קירשנבאום בתוכניתו בערוץ 10, כשראיין את חברת הכנסת זהבה גלאון, שלבית היהודי אין אידיאולוגיה, כי היא פוזלת למרכז. רק לשמאל, הוא רמז, יש עמדות אידיאולוגיות. אפילו ירון לונדון, שותפו לתוכנית, הרגיש שעמיתו פשוט משחק במגרש של תקשורת מוטה והזדרז להצהיר ש"הבה לא נגיד שאין אידיאולוגיה בימין". לאן זוכה פרס ישראל (לסאטירה) יכול להידרדר…
ונעבור לערוץ 1. יש לאנשי רוממה קדימון חדש לקראת הבחירות: "בלי לחבק תינוקות, בלי לנשק סבתות, בלי ללחוץ ידיים בשוק, בלי הבטחות סרק. העיתונאים שלנו לא מתמודדים בבחירות. הם בוחרים להיות עיתונאים". הלוואי. אבל אני חושב שפה ושם דווקא יש ניסיונות ליצירת קשרים לא-מקצועיים עם פוליטיקאים, ובוודאי עם אנשים המעורבים בפוליטיקה. מדוע ארי שביט עדיין הפרשן-מצד-שמאל-ללא-פרשן-מצד-ימין ב'יומן', למשל?
ואיך מה שהיה "העיתון של המדינה", 'ידיעות אחרונות', מידרדר כתוצאה מעוינותו כלפי נתניהו, וההבלטה המוגזמת של הריאיון עם יובל דיסקין היא רק דוגמה בולטת לתופעה. אבל אותי הצחיקה דווקא התגובה המבוהלת של נוני מוזס, מו"ל העיתון, שהזמין משטרה כשאנשי 'ארץ חדשה', רשימתו של אלדד יניב, הפגינו ליד ביתו בסביון. בפי המפגינים, שרק רצו לשוחח עם מוזס, היתה טענה שהעיתון מתעלם מהם, ושאולי ניתנה הוראה גם לאתר ynet להימנע מאזכור הרשימה.
והידרדרות אחרונה, איך לא, של 'הארץ'. בכתבה של חיים לוינסון התגלה לקוראי העיתון שבמצע של 'הבית היהודי' קיים סעיף של "מעקב אחר התקשורת". המפלגה דוגלת בלהיאבק "במצב המעוות של התקשורת השמאלנית", ומועמדיה מתחייבים לפעול "על מנת שהתקשורת הישראלית תהיה מאוזנת יותר, אך לא באמצעות חקיקה אלא על ידי חשיפת המציאות". וואו, 'בצלם' עוקב, 'שלום עכשיו' עוקב, 'התנועה לאיכות השלטון' עוקבת, אז למה ל'בית היהודי' אסור?
^
ShilohInSense 