טורים אחרונים שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע"

 

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 525, 3.1.2013

מי מאמין ל'וואפא' / ישראל מידד

 כמה הערות והארות קצרצרות:

* עורך בכיר בעיתון חינם מסוים צייץ בחשבון הטוויטר שלו אודות הטענה הרש"פית (השקרית ממילא) שעד שנת 2020 יהיה שוויון דמוגרפי בין יהודים לבין ערבים בארץ ישראל. אז צייצתי לו בחזרה שכבר באוקטובר השנה, סוכנות וואפא ציינה את הנתון הזה, אלא ששנת ההגשמה אז היתה 2016. דהיינו, הם כבר נסוגים בארבע שנים לטובתנו. ואם התקשורת הישראלית לא יכולה להסתמך על התקשורת הפלשתינית, אנה אנו באים?

* אם ראש הממשלה נתניהו ראה איך בנט מסתבך, מדוע הוא בחר להכריז ביום שני בערב, באמצעות הודעה מטעם דובר המפלגה, שהוא בעד מדינה פלשתינית (גם אם התנה זאת בפירוז צבאי)? לפעמים יש דברים שאין צורך להפקיד בידי התקשורת, כי הם הרי רק ישתמשו בהם כתחמושת נגדך.

* צחי דבירה, מי שמציל (יחד עם ד"ר גבי ברקאי) ממצאים מהר הבית שהוואקף משתדל להרוס ולהשמיד, קיים ביום שני סיור עיתונאים במתחם הר קודשנו. וכך כתב בבלוג שלו: "מכיוון שהמשטרה לרוב אינה מאפשרת לעיתונאים לסקר את המתרחש בהר הבית, העיתונאים נאלצו להתחזות לתיירים". אני מקווה לקרוא את כתבותיהם מהמקום. אבל יותר מזה, לשמוע את מחאותיהם של העיתונאים על כך שחופש העיתונות נפגע ושהם לא יסבלו יחס משפיל כזה. האשמע קולם?

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 526, 10.1.2013

 

סיקור מידרדר / ישראל מידד

ביום שני השבוע הכריז מוטי קירשנבאום בתוכניתו בערוץ 10, כשראיין את חברת הכנסת זהבה גלאון, שלבית היהודי אין אידיאולוגיה, כי היא פוזלת למרכז. רק לשמאל, הוא רמז, יש עמדות אידיאולוגיות. אפילו ירון לונדון, שותפו לתוכנית, הרגיש שעמיתו פשוט משחק במגרש של תקשורת מוטה והזדרז להצהיר ש"הבה לא נגיד שאין אידיאולוגיה בימין". לאן זוכה פרס ישראל (לסאטירה) יכול להידרדר…

ונעבור לערוץ 1. יש לאנשי רוממה קדימון חדש לקראת הבחירות: "בלי לחבק תינוקות, בלי לנשק סבתות, בלי ללחוץ ידיים בשוק, בלי הבטחות סרק. העיתונאים שלנו לא מתמודדים בבחירות. הם בוחרים להיות עיתונאים". הלוואי. אבל אני חושב שפה ושם דווקא יש ניסיונות ליצירת קשרים לא-מקצועיים עם פוליטיקאים, ובוודאי עם אנשים המעורבים בפוליטיקה. מדוע ארי שביט עדיין הפרשן-מצד-שמאל-ללא-פרשן-מצד-ימין ב'יומן', למשל?

ואיך מה שהיה "העיתון של המדינה", 'ידיעות אחרונות', מידרדר כתוצאה מעוינותו כלפי נתניהו, וההבלטה המוגזמת של הריאיון עם יובל דיסקין היא רק דוגמה בולטת לתופעה. אבל אותי הצחיקה דווקא התגובה המבוהלת של נוני מוזס, מו"ל העיתון, שהזמין משטרה כשאנשי 'ארץ חדשה', רשימתו של אלדד יניב, הפגינו ליד ביתו בסביון. בפי המפגינים, שרק רצו לשוחח עם מוזס, היתה טענה שהעיתון מתעלם מהם, ושאולי ניתנה הוראה גם לאתר ynet להימנע מאזכור הרשימה.

והידרדרות אחרונה, איך לא, של 'הארץ'. בכתבה של חיים לוינסון התגלה לקוראי העיתון שבמצע של 'הבית היהודי' קיים סעיף של "מעקב אחר התקשורת". המפלגה דוגלת בלהיאבק "במצב המעוות של התקשורת השמאלנית", ומועמדיה מתחייבים לפעול "על מנת שהתקשורת הישראלית תהיה מאוזנת יותר, אך לא באמצעות חקיקה אלא על ידי חשיפת המציאות". וואו, 'בצלם' עוקב, 'שלום עכשיו' עוקב, 'התנועה לאיכות השלטון' עוקבת, אז למה ל'בית היהודי' אסור?

^

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s