הטור שלי במדור "מיקרוסוקפ" ב"בשבע" גליון 528 מיום 24.01.2012

 
 
ענת קם הסתייעה בכתב 'הארץ' אורי בלאו כדי לבצע עבירה. היא מסרה לו מסמכים שנגנבו ממקום עבודתה בצה"ל. בית המשפט מצא אותה אשמה בסעיף של ריגול חמור, ולאחר זמן גם בלאו זכה לטיפול משפטי על פי החוק בגין החזקת ידיעות סודיות בידי מי שאינו מוסמך. המניע של קם היה כנראה אידיאולוגי, אבל עדיין לא הוברר זה של בלאו: אידיאולוגי, מקצועי או סתם הזדמנות של השגת תהילה תוך הפלת חיילת מבולבלת. וכעת, במשפט אחר, שוב עולה עניין הריגול ב'הארץ', בפרסום בעיתון באמצע השבוע שעבר.
 
ראש תנועת 'אם תרצו' רונן שובל עמד על דוכן העדים במשפט הדיבה שלו נגד מי שכינו את תנועתו פאשיסטית. חקר אותו עו"ד מיכאל ספרד. ספרד קשור והיה קשור לכמה ארגונים ואגודות אשר שיטותיהם, החוקיות, הן סוג של ריגול: הם מתחקים אחרי בנייה, מארבים, מחסומים ועוד. 'שלום עכשיו' העלתה מטוסים באוויר כדי לצלם יישובים, 'בצלם' השיגו מסמכים ממשרדי ממשלה ומהסוכנות היהודית. אך כל זה היה בסדר ואפילו מכובד בעיני 'הארץ'. כתב העיתון עקיבא אלדר אף הוזן פעמיים בשבוע במידע שנאסף. 
 
עו"ד ספרד הוציא בחקירה מפי שובל שאכן נשלחו בלשים פרטיים למשרדו, ואף אל משרדיהם של ארגוני שמאל אחרים. ספרד, שבוודאי מכיר את החוק, ניסח את שאלתו אל שובל כך: "נראה לך לגיטימי לשלוח חוקר פרטי למשרד עורכי דין של מי שנתפס בעיניך כיריב פוליטי?" שימו לב לבחירת המילה, "לגיטימי". האם ספרד ניסה להחדיר לאולם בית המשפט את מושגי האידיאולוגיה הקיצונית שלו, המבוססים לא על החוק אלא על 'ערכים'? על מה שמכונה 'הרלטיביזם המוסרי' הכל כך חביב אצל קיצוני השמאל?
 
'הארץ' לא בדיוק ראה קשר בין הדברים. ועל כך הגיב עו"ד נדב העצני, בא כוחה של 'אם תרצו': "זה מתמיה שעיתון 'הארץ' משרת באופן שיטתי את הניסיון של חבורה של אנשים שמואשמים בפעולה בלתי חוקית… (ו)מנסה לספק להם הגנה ארטילרית עיתונאית כדי לשרת את מטרותיהם". ואולי פשוט בהתעלמותו מהקרש ניסה 'הארץ' להגן על עצמו?
==================================================
והטור מלפני שבוע בגליון 527 מיום 19.01.2012:
 
לפי מחקר של צוות 'לדעת', התקשורת התמסרה למועמדים ואפשרה לרבים להופיע ולגלוש לתעמולה. החוק שוב נפרץ. גרוע מזה, התקשורת התנהגה כסוכנת שיווק בעד ונגד מפלגות שונות ורשימות והציגה העדפות שבעצם מהוות הטיה אסורה. הקדימון של הערוץ הראשון טען אמנם שעובדיהם בחרו להיות עיתונאים – ולא פוליטיקאים – אך הם ועמיתיהם הגישו סיוע רב למתמודדים. זאת על ידי ראיונות בחדשות ובתכניות דיון וסאטירה.
 
* עדיין איננו יודעים איזה חתול שחור עבר בין נפתלי בנט ובני הזוג נתניהו, אבל לפחות למדנו כעת מדוע התבקש בנט לסיים את תפקידו כמזכ"ל מועצת יש"ע. לגרסתו של דני דיין, שהתפטר מתפקיד יו"ר המועצה לטובת תמיכה בליכוד, בנט הביע העדפה לציפי לבני על בנימין נתניהו לאחר אירוע מגרון. 
 
* ואם כבר מזכירים חתול שחור, שמעתי את הרב אמנון יצחק מכנה את ש"ס "מפלגה טאליבנית" בערוץ 2 אצל סיון רהב-מאיר, וטוען שש"ס מסכנת את הדמוקרטיה הישראלית. אם זה לא היה משודר לא הייתי מאמין.
 
* ואם הזכרתי את ש"ס, המפלגה הלכה ראש בראש נגד איש תקשורת מרכזי, ודרשה שנחמיה שטרסלר יושעה בעקבות האמירה שלו שתשדיר הגיור של ש"ס הוא ה"נאצי", והטענה כי "זה כמו להציג ארי לעומת יהודי". שמעתם מהומה תקשורתית על השימוש במונח זה בפי איש לא-ימין?
 
* ודבר אחרון: אחד הסיפורים שצריכים טיפול תקשורתי רציני הוא התערבותו המוזרה ולעיתים הלא-הגיונית של יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין, שצנזר תשדירים מימין ומשמאל ובמרכז. אזרחית לא-נאמנה למדינה זוכה לרוץ, אבל תעמולה למען הדמוקרטיה נפגעת קשה כתוצאה מהחלטותיו של השופט. ביטוי חופשי, מישהו? והנה מהפך: בג"ץ אישר לשדר תשדיר שמלגלג על ההמנון וגם תשדיר של 'עוצמה לישראל' הותר.
^
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s