מרכז מנחם בגין ו… פולישוק

כשבאתי הבוקר לעבודה, מה אני רואה אלא אולפן צילומים שונים מוכנים לפרק הבא (מתישהו) של פולישוק.

"פולישוק?"

חשבתי לעצמי – רגע, איזה שוק?

ואז נזכרתי שלפני כחודש, היוצר של הסדרה, שמואל הספרי, בית"רי לשעבר והיום איש שמאל, ביקר במרכז וסיכם את העניין. אני, פשוט, לא ידעתי את היום.

רחלי המזכירה צילמה:

554946_10151457670369547_546607816_n

531150_10151457666754547_1661037432_n

ואני צילמתי את הצפוים:

DSCN0867

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 533 מיום 28.2.2013

מקצוענות אינסטנט / ישראל מידד

בשבוע שעבר היינו עדים לסיפור שאולי לא היה בו סיפור. אחרי שהתבשרנו על השידוך המתוקשר בין שר החינוך גדעון סער והעיתונאית גאולה אבן, צצה לה עוד אישה בחייו של השר. יותר נכון, כמה נשים. אחת מהן, על פי הפרסומים שעד הימים האחרונים היו מתחת לפני השטח, כתבה מכתב תלונה נגד השר. המכתב, משום מה, לא עניין את העורכים או הכתבים – חוץ מעיתונאי חרוץ אחד שהציע תיאוריה שמסבירה מדוע אין פרסום (קשרי פוליטיקה-הון-תקשורת) ומדוע סער נהנה מגיבוי ואי-כיסוי.

יצא לי לקרוא את המהדורה המודפסת האנגלית של עיתון 'הארץ' בשבוע שעבר, וביום שלישי הייתה הכותרת הראשית שם שהמשטרה עוסקת בחקירה האם התנהלו יחסים בלתי-נאותים בין השר לבין פקידה בסביבתו. למחרת, ביום רביעי, בעמוד שני למטה, הופיעה ידיעה שהכותבת לכאורה של המכתב טוענת שאין דברים בגו. המכתב מזויף. וביום חמישי שעבר – כלום. הסיפור כאילו הועלם. מוזר שסיפור שהבטיח הרבה רעש על שר בכיר נעלם מהעמודים הראשונים תוך זמן כה קצר. רק ביומיים האחרונים התקשורת מדווחת על זיוף. אבל בתקשורת של ימינו, כמה ימים זה הרבה מאוד זמן.

וביום שלישי השבוע אותה התובנה. יש ידיעה, הפעם בעמודים הראשונים של כל העיתונים, על שחיתות לכאורה. נטען כי חבר כנסת מסיעת 'הבית היהודי' רכש את מקומו בכסף בצורה לא חוקית. יש פרטים, יש ציטטות, יש משטרה, יש חקירה. הכול במקביל לסיפור הקודם. ואפילו יש הכחשה מפי המאשים לכאורה. בשני המקרים הללו בשבוע האחרון אנו בעצם שומעים שלא היו דברים מעולם.

אבל מה קרה לתפקוד המקצועי של הכתבים? למה הם לא יכולים לחקור בעצמם קצת ולשאול עוד שאלה אחת או שתיים ולהצליב מידע? אם בעבר היה קשה לפעמים לסמוך על התקשורת, היום בעידן התחרות מול אתרי האינטרנט, והצורך לפרסם בכל מחיר כל בדל מידע, הרס המוניטין והמקצועיות של העיתונות כולה הוא רק עניין של זמן.

^

האם יואב יצחק רודף?

זה רק חלק ממה שפירסם יואב יצחק באתר שלו, מפרי עטו ומשל אחרים:

פרשת גדעון סער

סער יפול על חרבו שהשחיז 24/02/2013 | ירון זכאי

מאחורי המסכה 22/02/2013 | איתמר לוין

מסמך סער 1 או הרפז 221/02/2013 | אברהם פכטר

מנסים לטייח חקירת סער 21/02/2013 | יואב יצחק

אנונימיות התוקעת סכין בגבו של גדעון סער 20/02/2013 | איתן קלינסקי

למה גדעון סער לא מתלונן במשטרה? 19/02/2013 | יוסי דר

"מצעד הבָּנות" – המשטרה גובה עדויות 19/02/2013 | יואב יצחק

וינשטיין הורה לבדוק את "מכתב סער" 18/02/2013 | איתמר לוין

היועמ"ש הורה: בדיקה משטרתית בחשדות החמורים נגד גדעון סער 18/02/2013 | יואב יצחק

כלי התקשורת מסתירים מידע על חשדות נגד גדעון סער – יחסי מין תוך יחסי מרות 17/02/2013 | יואב יצחק

החשיפה: הקשרים של גדעון סער; המטרה: טרפוד מינויו לשר בממשלה 09/02/2013 | יואב יצחק

המבקר קבע: חריגות חמורות; השר גדעון סער נמנע מפעולה05/12/2011 | יואב יצחק

סער מעורב בשערוריית מין 15/07/2011 | עופר וולפסון

נגנזה כתבה בידיעות אחרונות על גדעון סער 18/06/2011 | יואב יצחק

גדעון סער – הוא השר הבכיר שעודכן על-ידי אינס 04/12/2010 | יואב יצחק

רדיפה אמרנו?

קצת מוגזם?

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 532 מיום 21.2.2013

אתרוגים בפורים /ישראל מידד

אין בידינו את מלוא התמונה בפרשת זיגייר, אבל ברור שרוב הדיווחים שכן קיבלנו לא היו מדויקים. יתר על כן, האמצעי שהיה מקובל על התקשורת, אותה ועדת עורכים, אמנם תפקדה, אבל העיתונאים הפנו את גבם אליה. ואנו, צרכני התקשורת, נשארנו עם השאלה הגדולה: האם המטרה היתה באמת רק לדווח לנו ואפילו לתקן כמה עוולות, או שאולי היתה כאן כוונה לקעקע ולחתור תחת הסמכויות החוקיות של המדינה להגן עלינו ועל קיומנו, ועל הדרך גם לעורר קצת סנסציה (ואף תהילה לתקשורתנינו אמיצי הלב).

השבוע נודע על עוד ידיעה שהוסתרה מן הציבור. איש תקשורת אחד פרסם, דחף והתריע שיש מכתב ובו האשמות חמורות כלפי פוליטיקאי בכיר. אך במקרה שלו, מי שכביכול מנע את הפריצה לתוך הכותרות היו, לטענתו, דווקא אנשי התקשורת. לדבריו, הם הגנו על האישיות פוליטית מתוך רצון לשמור עליו. זה מזכיר קצת את מדיניות האִתרוּג מימי שרון ואברמוביץ'. אבל קיימת גם אפשרות אחרת: שהעיתונאים אכן בדקו את העניין, אך הגיעו למסקנה שאין כאן סיפור. הם לא ויתרו על הצד המקצועי בעבודתם, להפך – מתוך שיקולים ענייניים הם נמנעו מפרסום. עובדה שכאשר הסיפור הגיע לעמודים הראשונים בעיתונים התלוותה אליו הודאה מפי ה'מתלוננת' שהמסמך בעצם מזויף.

אינני יכול להכריע בין שתי האפשרויות, אך אני כלל לא בטוח שהציבור וזכויותיו הם שעמדו במרכז דאגת התקשורת בשתי הפרשיות.
^

על שילה במסכת זבחים

זבחים דף קיח – משכן שילה

בגמרא (קיח.) מבואר שמבנהו של משכן שילה היה שילוב של אהל ושל בית:

"א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כתוב אחד אומר: "ותביאהו בית ה' שילה", וכתוב אחד אומר: "ויטש (את) משכן שילה אהל שכן באדם", וכתיב: "וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר",
הא כיצד? לא היתה שם תקרה, אלא אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן, והיא היתה מנוחה."

מבנה זה מייצג גם את מעמדו ההלכתי והרוחני של משכן שילה, שמהווה מעין שלב מעבר בין אהל המשכן שבמדבר ובין בית המקדש של שלמה. ההבדל המהותי בין המשכן ובית המקדש הינו היחס שבין קדושת המבנה ובין קדושת המקום. בעוד שקדושת המשכן תלויה ביריעותיו בלבד והיא מתבטלת כאשר הוא נוסע, הרי שקדושת המקדש הינה קדושת מקום שנובעת מהמקדש אך קובעת מקום לעצמה. מבחינה זו, שלב המעבר של משכן שילה יכול להיות מוגדר בשתי דרכים שונות במקצת-

א. קדושתו הינה קדושת משכן התלויה ביריעות, אלא שבני ישראל לא נסעו עוד מאז שבאו לארץ ולכן אפשר היה לקבע את היריעות למקומן באבנים.

ב. קדושתו הינה קדושת מקום, בדומה לקדושת המקדש, אלא שקדושת המקום שלו היא קדושה זמנית בלבד.

שתי האפשרויות באות לידי ביטוי בשאלה האם שילה נחשבת כ"מקום אשר יבחר ה'". לדעת רוב התנאים במובאים בגמרא להלן (קיט:) גם בזמן שילה נאסרו הבמות, וממילא מוכח שהיא נחשבת כ"מקום אשר יבחר ה'" שממנו נובע איסור הבמות, אך לדעת ר"ש בברייתא שם לא נאסרו הבמות עד שבאו לירושלים ומכאן שהוא סבור ששילה איננה "מקום אשר יבחר ה'". (כך דייק בתורת הקודש ח"א סי' ב)

מוקד דיון נוסף בשאלה זו מופיע בהמשך סוגייתנו, הלומדת מפסוקים שונים שבניגוד למקדש בו היו קדשים קלים נאכלים בגבולות העיר ירושלים, הרי שבמשכן שילה נאכלו הקדשים "בכל הרואה". הראשונים דנו בסברת החילוק בין המקומות, ומדבריהם עולות שתי גישות. דעת רגמ"ה (תמורה כא:) היא שההסבר הינו טכני במהותו: "דהתם נאכל בכל הרואה משום דכפר היה, דלית ליה חומה". כלומר, החילוק לא מעיד על אופי שונה של קדושה, אלא שטכנית לא ניתן להגדיר את גבולותיה של שילה בצורה חדה משום שאין לה חומה. מאידך, התוס' בשבועות (טו:) כתבו שהחילוק לא נובע מכך שלא הייתה חומה אלא מכך שהחומה והעיר לא נתקדשו בשילה. מדבריהם נראה שאופי הקדושה של משכן שילה שונה מהותית מקדושת המקדש: המקדש מחיל דיני קדושה עצמיים על המקום בו הוא נמצא ועל כן ניתן לאכול קדשים קלים בכל ירושלים, ואילו קדושת משכן שילה קיימת רק במשכן עצמו ולכן חייבים לראות את המשכן בכדי לאכול את קדשיו.

^

ועוד על פורים בשילה

בהמשך להודעה הקודמת:-

"בעתיד יישובי שילה יחגגו פורים רק בט"ו"

רב היישוב שילה מסביר מדוע יש סיכוי שבעתיד עוד יישובים באזור יחגגו את פורים בט"ו: "גילינו חלק מהחומה העתיקה מסביב לשילה".

פרסום ראשון: י"א באדר תשע"ג, 21/02/13 22:25
בני טוקר

הרב אלחנן בן נון

מאז שהוקם היישוב שילה לפני יותר משלושים שנה, הוחלט כי יש לחגוג את הפורים ביישוב, במשך יומיים, זאת לאור הספק הממשי כי מדובר בעיר המוקפת חומה עוד מימות יהושוע בן נון.

רב היישוב, הרב אלחנן בן נון, מסביר את צדדי הספק: "בררנו את הסוגיה בזמנו עם ר' אברום שפירא. על פי כל המסורות, עיירות עתיקות בארץ ישראל חוגגות את פורים יומיים. שכן רוב העיירות העתיקות היו מוקפות חומה כשיהושע כבש אותן. שילה מוזכרת בספר יהושע כעיר מרכזית, שם גם שכן משכן שילה. מצאנו כתובות ביוונית שמאשרות שאכן כאן היתה שילה. בנוסף מצאנו במהלך השנים קטע של חומה עתיקה עם קיר תמך. הסיבה שאנחנו נוהגים לחגוג מספק את פורים במשך יומיים, היא בגלל דעתו של רבנו גרשום מאור הגולה, שקבע ששילה לא הייתה מוקפת חומה".

הרב בן נון מעריך שיש מצב שבעתיד תמצא הוכחה חותכת שתכריע את הספק ותאלץ גם את היישובים מסביב לשילה, לחגוג פורים בט"ו. "כידוע על פי ההלכה, הדין של סמוך ונראה לא חל על מקום שהוא ספק מוקף חומה, אבל אם בעתיד יהיו ממצאים ברורים וחותכים ונהפוך לעיר השלישית אחרי ירושלים ושושן, זה בהחלט יחייב גם את היישובים שמסביב לנו לציין את פורים בט"ו".

לדבריו, המשימה לחגוג יומיים פורים, היא משימה לא פשוטה כלל וכלל. "צריכים לקיים את המצוות בצורה מהודרת, משלוחי מנות כפול שתיים, יותר מתנות לאביונים הכל פעמיים. אמנם ביום השני אנחנו קוראים את המגילה ללא ברכה ולא מוציאים ספר תורה, אבל חוץ מזה עושים את כל המצוות. יש כאלה שנוסעים ביום השני למקום אחר, כדי לצאת מהספק, אבל רובנו חוגגים את הפורים במשך יומיים. כדי להקל על הנשים למדנו עם השנים שניתן להסתמך ביום השני על משלוחי המנות מהיום הראשון וזה בהחלט מקל".

^