במראה: החיילת האמיצה שטייף

החיילת האמיצה שטייף

ישראל מידד ואלי פולק

רק לפני ימים אחדים חשפה כתבת המשטרה של גלי צה"ל הדס שטייף סקופ חשוב שכותרתו: השתקה של הטרדה מינית במודיעין עלית. תמצית הסקופ הייתה שאנשים שונים טענו כי הם יודעים על מקרים של הטרדה מינית של ילדים שהושתקו בעקבות לחץ של רבנים. דגש מיוחד קיבל סיפור על אונס של ילדה בת חמש שהייתה בדרכה לגן הילדים ושהוריה, בעצת רבנים, סירבו להתלונן על כך במשטרה. שטייף אומנם סייגה את הסקופ שלה וציינה בסופו כי המשטרה טרם פעלה במקרה וכלל לא ברור אם הילדה אכן נאנסה.

ביום המחרת הביא גל"ץ את תגובתו של ראש ביה"ד הרבני של מודיעין עלית שטען כי הסיפור הוא המצאה מוחלטת. זה לא מנע מרזי ברקאי לציין את העובדה "המזעזעת" כלשונו, שכל חודש יש חמישה או שישה מקרים של הטרדה מינית במודיעין עלית. ברקאי וגל"ץ גם הביאו ראיון בשידור ישיר עם אשה שהזדהתה כאיריס, שהתלוננה במשטרה על הטרדה שבוצעה נגד בתה. היא המשיכה לתאר את האווירה, שאותה כינה ברקאי "טרור", שהרתיעה אותה מלדבר בחופשיות על האירועים. איריס תיארה את המטריד של בתה כפדופיל ידוע וכשמי שהמנהיגות המקומית סירבה לנקוט נגדו אמצעים.

הסיפור עורר סערה של האשמות נגד הקהילה החרדית, במועד שהיה נוח ביותר, כמובן, היות שהנושא הפוליטי של שירות צבאי לחרדים נמצא בראש סדר היום, וכל סיפור שמציג את העולם החרדי באור שלילי משחק לידיהם של הטוענים כי יש להכפיף אותו לחוקי המדינה.

הסערה נמשכה בגל"ץ שלושה ימים רצופים. כצפוי, סוג זה של יצירת סדר יום עובד. הסיפור התפשט כמעט לכל אמצעי התקשורת בארץ, בכללם Ynet, NRG, ישראל היום, הארץ, ערוץ 2 ועוד. יש להניח שאנשים המשתייכים לציבור החרדי היו נתונים תחת לחץ של עמיתיהם וידידיהם לקבל מהם הסברים.

הסיפור מורכב בהרבה. הבה נניח כי באמת המנהיגות הרבנית נטלה את החוק לידיה ולא פנתה למשטרה. ונניח עוד כי אותה מנהיגות הפעילה לחץ על כל המעורבים על מנת להשתיקם. האם זה בסדר? ברור שלא. אך האם ההתקוממות של שטייף ועמיתיה אכן מוצדקת, או שמדובר בסטנדרט כפול מקומם?

ב-13 ביוני 2012, תחת הכותרת "הגיע הזמן להפסיק לשתוק", כתבה שטייף את הדברים הבאים:

"תא העיתונאיות החדש יצא לדרך ביום שישי האחרון ובכנס הראשון נפתחה דלת, שהייתה שנים נעולה היטב. הבעיה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים במערכות העיתונים וגופי התקשורת השונים בישראל חצתה גילאים, ועלתה במפגש שוב ושוב. הנשים שהתקבצו בחדר סיפרו דברים שהציבור רגיל לשמוע מהן – אבל לגבי נשים אחרות. אלא שהפעם הסיפורים שלהן היום על עצמן – עלינו. הפעם הן החליטו לפתוח את הפה בעיקר למען העיתונאיות, המפיקות והעורכות, ולמען ,'הבשר הטרי' שבדרך".

שטייף אינה מרפה. ב-4 בנובמבר 2012 היא כותבת: "לך… איש התקשורת, תיזהר… אני אחריך. חודשים אני עוקבת אחריך, אוספת עדויות של נשים נגדך. נשות תקשורת שמספרות לי את סיפורן. סיפורים קשים, שהתרחשו לאורך שנים. עדויות על איש תקשורת אחד, אתה".

אלא שלמרבה הפלא, עד היום לא חשפה שטייף במי מדובר, ואף אחת מחברותיה לא גילתה את זהותם של האנשים שלטענתה של שטייף אשמים בהטרדה. גם רזי ברקאי לא ניצל את ההזדמנות שעלה הסיפור של מודיעין עלית לשאול את שטייף שאלות נוקבות על העניין האחר, שסביר להניח כי מעורב בו אדם לא חרדי. האם היא, החיה באווירה הרבה יותר ליברלית ו"חופשית", יותר טובה מרבנים המואשמים בהסתרת עובדות מן המשטרה?

הנושא הוא חמור ואין להקל בו ראש. אם מדובר בהטרדה שהיא פשע, החוק אף קובע חובת דיווח.

שטייף וחבריה בתקשורת טוענים כי הם תורמים תרומה חיובית לחברה החרדית על ידי חשיפת ההטרדות. אך גם אם נקבל כי אין מדובר בעוד סנסציה שאולי לא קרתה כפי שנטען לגביה, האם הסערה המתחסדת שלהם אכן תיצור את השינוי המיוחל? הרי אנו יודעים כי התקפות כאלה רק מובילות לתגובה הגנתית ולחוסר רצון להתמודד עם המצב.

טענתם של אנשי התקשורת שהם רק מנצלים את התקשורת על מנת להגן על בנות החמש המסכנות – אינה משכנעת בהתחשב בעובדה שלשטייף אין האומץ לחשוף את "חבריה" בתקשורת האשמים במעשים דומים. מדוע אפוא היא מצפה שמשפחה חרדית תחשוף את ילדתה בת החמש לפורענות נוספת?

המתקפה על החרדים לא הוגבלה למקרה של אותה הטרדה, כמובן. יותר מדי אנשים, כמו אריה גולן מרשת ב', חשו שהם מבצעים שליחות קדושה בהתקיפם את החרדים על חוסר השוויון של הנשיאה בנטל. אכן, על כל האזרחים "לשאת בנטל" באורח שוויוני, אבל תפקידם של אנשי החדשות הוא לדווח, להביא את העובדות והנתונים – לא להתווכח, לנזוף ולנענע אצבע מזהירה.

כפי שציינה ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי באתר "העין השביעית", על פי הסטטיסטיקה אחת משבע ילדות נאנסת על ידי בן משפחה. מרבית המקרים הללו אינם מדווחים למשטרה, בלי קשר לחוג החברתי שבהם הם מתרחשים. בסיפורה של שטייף על מודיעין עילית אין כל ייחוד, למעט המתקפה הבוטה והבלתי אתית על הציבור החרדי.

כך נראית תקשורת "ליברלית" לעילא…

* המאמר פורסם גם ב"ג'רוזלם פוסט".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s