פורים בשילה – הודעה שנייה

בע"ה אדר תשע"ג

לקראת פורים

א. הכאת 'המן'

יש צורך לשנות את צביון קריאת המגילה בבתי הכנסת. 'הכאת המן' היא מנהג, שאף כי אינו מבוסס כל כך, אבל נהגו בו. שמיעת המגילה וגם שמיעתה ברוב עם זו הלכה, והגמרא אומרת שאפילו כהנים היו מבטלים את עבודתם בבית שני, ורצים לשמוע קריאת מגילה ברוב עם, מפני שכך הוא פרסום הנס. המצב בו 'מהדרים' ומפריזים במנהג, ורוב הצבור יוצא מבתי הכנסת לקריאות פרטיות חייב להשתנות. יש לשים גבול ברור של קצור זמן ושל צורת ההכאה למנהג זה.
אני מבקש מכל המתפללים לשתף פעולה עם מהלך זה, ולא לחתור לקיצוניות לא לכאן ולא לכאן. קריאת המגילה בישוב צריכה לקבל צביון נכון, לא של משחק וגם לא של מעוט אנשים. הפרעות בדבור ובקולות משונים, מהווים הפסק בקריאה, ומי שעושה כן, אינו יוצא ידי חובה. מה שנהגו הוא הכאה ביד, ודי לנו בסלילי הנייר ועגולי הפלסטיק הקטנים שמרעישים בהם הילדים. מי שלא יוכל לעמוד במגבלות ראויות אלה, יקרא לעצמו את המגילה ביחידות.

ב. תפלת ערבית בליל טו' באדר

לתפלת ערבית של ליל טו' באדר מגיעים אנשים מסעודת פורים כשעדיין לא התפכחו. הדין הוא ש'מי שאינו יכול לדבר לפני מלך שגוזר גזירות' (לא רק ראש ממשלה) אינו רשאי להתפלל. כל מי שמתבשם חייב לדאוג לזה בעזרת בני משפחתו וחביריו, שלא לבוא לביהכנ"ס ולא להתפלל לפני שהוא ראוי לכך. הדבר יוצר בזוי התפלה, בזוי ביהכנ"ס ובזוי תלמידי חכמים. יש צורך לארגן בבתי הכנסת מנין מאוחר של תפלת ערבית ושל קריאת מגילה לאלה שיישנו לאחר הסעודה. אפשר כמובן לשלב אותו בקריאה לנשים ששומרות על הילדים בזמן התפלה המרכזית. בקשתי מהגבאים לדאוג לכך, שמי שאינו יודע בעצמו מהו, לדאוג לכך שיבין שאין מקומו בביהכנ"ס.

ג. יום טו' פורים דשושן

עד שיוכרע הספק בקביעת יום הפורים בשילה בין יד' לטו' אנו ממשיכים את הדין הכתוב בגמרא, לנהוג מספק יומיים. על פי מה שנכתב בתלמוד הירושלמי, דין זה נקבע לכבודה של א"י, שהיתה חריבה אז בעקבות חורבן בית ראשון. הבלטת היות בא"י ערים עתיקות שנכבשו דוקא ע"י יהושע בן נון, מבטאת את העובדה שא"י שייכת לנו מאז שניתנה לנו ע"י הקב"ה, ולא הגענו אליה כזרים. חשיבות גדולה היתה לזה בתחלת בית שני, מאחר ורוב העם נשאר בבבל ולא עלה לא"י, עובדה שסיכנה את בנין הבית, ושסיכלה את חחזרת השכינה אז. גם היום יש לזה חשיבות רבה, שכן הלקח של שייכות כל הארץ על גבולותיה וישוביה העתיקים אינו ברור לצבור הישראלי כל צרכו.

את הלקח הזה צריך לא רק לקיים בפה, אלא גם להראות במסירות אמתית לדינים שקבעו רבותינו לשם כך. לכן כותב הרב טיקוצ'ינסקי בספרו שנהגו בכל המקומות העתיקים בארץ לעשות שני ימים מספק, אפילו אם אין ידוע אם היתה שם חומה או לא. (נכון שמנהג זה נחלש מאד במהלך השנים, וצריך לחזק אותו) אשרינו שזכינו לשבת במקום כזה, שנושא את דגל ישובנו העתיק בארץ, ולא נכון לזלזל בזה.

למרות זהויה הברור של שילה, ולמרות ההתקדמות שישנה בממצאים בתל, עדיין עומד הספק האם החומה שנראית בתל, היא מזמן יהושע או לא. הדבר נתון כנראה, גם במחלוקת בין ר' גרשם מאור הגולה לבעלי התוס' והרא"ש. ניתן לומר, שאם גילויה של הכתובת היוונית המזכירה את שילה, התקדמנו צעד משמעותי מאד לקראת קביעה של יום טו' בלבד, אבל כאמור עדיין לא הוכרע הדבר לגמרי. בכל אופן יש לומר מעתה 'על הנסים' גם בתפלת עמידה (כמובן גם בחזרת הש"ץ) וגם בברכת המזון של יום טו' (כמשנה ברורה סי' תרצג' סק"ו) למרות שבשאר המקומות מספק אין אומרים אותו. אני פונה לצבור לקיים דין זה של היום השני בכל עז, ולחזק בכך את השמיעה לדברי חכמים, את תקפו של יום הפורים ואת חזוק הקשר שלנו לארץ ישראל בשלמותה בכל הדרה.

בברכת 'חג פורים שמח'
הרב אלחנן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s