הרב קוק וזכות נשים להצביע ולבחור

דעתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בנואש בחירת נשים:

בשנת תרע"ט החלה להתגבש המנהיגות הייצוגית של יהודי א"י תחת שלטון המנדט הבריטי, ועל הפרק עלתה השאלה האם נשים יוכלו לבחור ולהיבחר לגוף המייצג. תנועת המזרחי פנתה אל הרב קוק סמוך להגיעו לירושלים לאחר גלותו באנגליה, בבקשה להורות לה כיצד לנהוג בשאלה זו. ראשי המזרחי סברו שמכיוון שהרב התעניין בצורכי הזמן ואוזנו היתה קשובה לצרכים המתחדשים, הוא יתיר גם בחירת נשים[20]; לתדהמתם, פרסם הרב קוק גילוי דעת ובו אסר לנשים להשתתף בבחירות אפילו כבוחרות, וק"ו כנבחרות ציבור. בעקבות הפרסום המפתיע יצאו נגדו חלק ממנהיגי המזרחי בחריפות, וטענו כי אל לה לרבנות להתערב בענייני "החיים"[21]. הפולמוס ארך חודשים ארוכים; בניסן תר"פ התכנסה אסיפת רבנים גדולה בראשות הרב קוק, שלאחריה פורסם גילוי דעת מנומק של הרב בנושא זה.

הדיון בעניין בחירת נשים חורג מעבר לשאלה ההלכתית ותוקף האיסור מדאורייתא או מדרבנן[22], והוא נוגע בדרכי הצניעות שנהגו בעם ישראל, אותן מעוניין היה הרב לשמר ולבסס דווקא בזמן שמתחיל תהליך של שיבת העם לארצו וכינון ימיו כקדם. מעל שאלה זו מרחפת אזהרת התורה החריפה אודות ענייני הצניעות שהם יסוד קיומנו בארץ, כדי שלא נעשה ח"ו כתועבות הגויים אשר גורשו מן הארץ (ויקרא יח, כ). הרב טוען בתוקף ש"רוח האומה כולה בצביונו וטהרתו עומד הוא נגד החידוש המודרני הזה… הרי אנו עושים בזה מעשה בגידה ביחס למוסרנו אנו, למוסר היהדות"! לא זו בלבד, אלא שלדעתו בעתיד נהיה "מוכרחים להתחרט על זה הרבה מאוד". בהשוואה שבין תפיסת האישה והמשפחה שבישראל ובין זו של אומות העולם, קובע הרב כי "מבטנו על החיים החברתיים הוא יותר עדין ויותר טהור מהמבט של עמי התרבות הזמניים. בכלל, המשפחה שלנו היא לנו קדושה בצורה הרבה יותר עמוקה ממה שהיא בכל העולם המודרני, וזהו היסוד של אושרה וכבודה של האישה בישראל". את הסיבה למתן זכות בחירה לנשים אצל הגויים הוא מנמק במניע נפשי:

הגורם הנפשי של הדרישה הזאת… בא בעיקרו ע"י מעמדן האומלל של הנשים ההמוניות אצל העמים האלה. אם היה מצב המשפחה שלהם כל כך שלו ומכובד, כמו שהוא בישראל ע"פ הרוב, לא היו הנשים בעצמן ולא אנשי המדע והמוסר והאידיאלים הגבוהים דורשים את מה שהם קוראים בשם 'זכויות של בחירה לנשים' באותו הנוסח הרגיל שהוא עלול לקלקל את שלום הבית.

הרב רואה בחזונו את הלאום היהודי המתארגן מתוך מקום של כבוד לערכי המשפחה, משפיע את ערכיו אלה על העולם כולו "לייסד את אספתנו המייסדת של נבחרי מדינתנו… על פי רוחנו המקורי שהוא עומד להשפיע, מעֹז הטוהר והקודש שלו, על כל עמי התרבות… שילמֵד אותם לבנות את המדינה דוקא על היסוד של בנין המשפחה והבית". אך גם אם נאמר שלעמים אחרים מתאים סגנון כזה – הרי שלעם ישראל אינו מתאים כלל, ולכן "אפילו אם היה הצדק עם אלה האומרים שהתוכן של המוסר, הדורש את מה שקוראים שיווי הזכויות של הנשים והשתתפותם הציבורית על פי הנוסח המודרני, הוא דבר נאה ומתקבל… כל אומה תאמר שהיא מערכת את הטוב ואת הרע, את היפה ואת הכָּעוּר, על פי ערכיה היא, וגם אנו חפצים לבנות את עולמנו על פי הערכים שלנו"[23].

[20] ראה מרדכי פרידמן, 'חברה ודת – האורטודוקסיה הלא ציונית בארץ ישראל' (ירושלים תשל"ח) עמ' 161 ואילך. הרב פישמן (מימון) נימק בתקדים השמיטה את המניע לפנות בשאלה זו דוקא לרב קוק, דואר היום י"ב חשון תר"פ.

[21] שם עמ' 166. ראה גם דברי הרב פישמן בעיתון 'דאר היום' כ"ב ניסן תר"פ.

[22] ראה פרידמן, שם, עמ' 166-165, דיון בשאלה האם הרב קוק קבע שבחירת נשים הינה "נגד דת משה ויהודית", המגדיר את המעשה כאיסור גמור מדאורייתא ומדרבנן, או שנוסח זה נוסף בידי אחרים. בספר המזרחי (י' סיון תר"פ) נמסר כי "הרב קוק בכבודו ובעצמו אמר לרב פישמן כי שום איסור לא נתקבל באסיפת הרבנים, והוא רואה בזה יד ההשגחה העליונה"!

[23] מאמרי ראי"ה, עמ' 189.

^

מודעות פרסומת

הרמב"ם באמת נכנס לתחומי הר-הבית?

יש ומטילים ספק בעובדה שהרמב"ם נכמס להר-הבית כפי שנשתמע ממכתבו

בליל אחד בשבת בארבעה ימים לחודש אייר נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי לאייר שנת תתקכ"ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו צדקה כפי כוחם… בליל אחד בשבת, ג' ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה… וביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה… ושני ימים אלו… נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה… וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן.

יש הטוענים שאם היה נכנס, היה כותב בפירוש.

כנגד, אומרים הרי אם היה נכנס לסתם בית גדול הרמב"ם היה קובע יום טוב, תפילה ושמחה?

אבל יש לדעתי הוכחה טובה מאוד ממקום אחר.

במשנה תורה שלו, ספר עבודה, הלכות ביאת המקדש, פרק ראשון, הלכה י"ז אנו קוראים:

יז – וכן אסור לכל אדם, בין כוהן בין ישראל, להיכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל ולפנים, כשהוא שתוי יין, או שיכור, או פרוע ראש דרך ניוול, או קרוע בגדים–אף על פי שאינו באזהרה: שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש, שייכנס לו מנוול. אבל ישראל שגידל שיערו עד שנעשה מחלפת, ולא היה דרך ניוול–הרי זה מותר להיכנס לעזרת ישראל.

השימוש באותו מינוח/מטבע לשון, של בית הגדול והקדוש גם כתיאור של המקדש בקביעת הלכה וגם כתיאור של מקום מיוחד ויחודי בירושלים אינו משאיר ספק.  ההקבלה הלשונית חזקה עד מאוד.
​​

^

מי יעלה להר הבית?

בשבוע שעבר ביום חמישי, שלשה יהודים עוכבו לחקירה וקבלו, וביניהם הרב ישראל אריאל והרב יהודה גליק. צווי הרחקה לחצי שנה מהר-הבית בגין התנהגות שלא נראתה מתאימה לשוטרים, אם בכלל הם באמת התנהגו לפי הטענה.  וגם אם באמת המשטרה לא התכוננה מראש, ואולי אפילו בתיאום עם הוואקף המוסלמי, להתנכל להם.

ומה קרה היום, יום שני?

13 יהודים עוכבו הבוקר לחקירה לאחר שרקדו במתחם הר הבית בניגוד לחוק. לטענת המשטרה, ה-13 התפללו, הניפו דגל ישראל, רקדו ושרו וזאת בניגוד לחוק האוסר על הפעולות האלה באזור. הם הוצאו ממתחם ההר ונלקחו לחקירה. בימין מתחו ביקורת ואמר: "זו שערורייה שבני אדם נעצרים בגלל שהתפללו ושרו". כעת נסגר הר הבית למבקרים שאינם מוסלמים והמקום שקט.

נעזוב לרגע את נושא זכויות האדם וחירויות הפרט שמובטחות בחוק:

חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967 1

1. שמירת המקומות הקדושים
המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות.

2. עבירות
(א) המחלל מקום קדוש או הפוגע בו בכל דרך אחרת, דינו – מאסר שבע שנים.

(ב) העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו – מאסר חמש שנים.

3. שמירת דינים
חוק זה בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו.

אבל למה מצפה המשטרה מעכשיו והלאה?

אם סוגרים הר-הבית, איך ייכנסו תיירם?

תיירים זה כסף, וכלכלה, ורווח, והסברה ותדמית חיובית של חופש הגישה והתפלה. אז מה יהיה?

אם ינסו השוטרים להכניס רק לא-יהודים, או לכל הפחות, אנשים שאינם בעלי דרכון ישראלי, ולמנוע מיהודים ככלל מלהיכנס, שני דברים כיולים להיות.

מישהו יאשים את המשטרה שזאת באמת התנהגות גזענית והתנהלות מפלה, שלא לדבר על השלומיאליות בדבר.

ושנית, מכיוון שמקום הכניסה למסלול של הגשר (שמזמן היו צאיכים להחליף אותה אלא שממשלת ישראל פוחדת) די צרה וקטנה, מספיק 20 מפגינים כדי לחסום המקום בפני כניסה של תיירים אם באמת יתברר שיהודים ישראלים או בני חו"ל אינם מורשים להיכנס.

מה עוד, אם יחליטו להעביר את התיירים דרך אחד השערים האחרים, נגיד, שער השלשלת, הרי גם שם המקום מאפשר למספר קטן של מפגינים לחסום אולו אפילו לזמן מצומצם וזה כל מה שצריך כדי לגרום לתיירים שלא להגיע ושוב אני בנקודת ההתחלה.

אז מה יעשה המשטרה?

ואם מישהו יחליט לארגן חסימות גם של השערים בפני מוסלמים?

מה יעשה מפקד המקומות הקדושים? מה יעשה מפקד המחוז? מה יעשה המפכ"ל? מה יעשה השר לבטחון פנים?

ומה יעשה ראש הממשלה?

כמובן, שאלה אחרת היא: מה יעשה השר לענייני הדתות שבידיו הסמכות להתקין תקנות שיסדירו את התנהגותם של יהודים בהר הבית כולל אפשרות לפולחן וגישה חופשית.

האם במשטרה רוצים לגרום לכך שעוד רבנים יחילטו להתערב בעניינים?

בסופו של פרשה, מי יעלה להר-הבית?

^