עמירם גולדבלום ואני בשיחת פייסבוק

שיחה ביניי לבין עמירם גולדבלום:

Amiram Goldblum לכל מי שכתב כאן בזכות העליה להר הבית כביטוי לחופש תנועה וחופש פולחן – אין היתממות וצביעות גדולה מזו – כאשר זה מגיע משום מה רק מצידו של העם השולט בכוח הזרוע בעם האחר. ההשואות לנשות הכותל או למאבקי י' ב י' אחרים הן השואות שקריות. שאבירי החופש ישאלו את עצמם אם מדינת ישראל מאפשרת לפלסטינים (לא אזרחי ישראל…) לערוך טקסי נכבה במקומות של מאות הכפרים שננטשו ב 48-9, לטפל בבתי קברות של אבותיהם בתוך ירושלים ובאלפי מקומות אחרים. אבירי החופש והפולחן – אתם משקרים אותנו ומשתמשים בנימוקים ערלים. יהיה מקום לנימוקים כאלה רק אם יהיה איזון מלא בין ישראלים ופלסטינים במדינה דו-לאומית של ממש (שאינני רוצה בה !)

Amiram Goldblum נראה שהימין מתקשה להבין (וגם לענות) על טענות חוסר הסימטריה. הם רוצים לשוב לחברון ולעיר העתיקה ולגוש עציון ולעטרות אבל לא רוצים לפתוח את הגבול בכיוון הנגדי – כי ברור להם שזה סופה של מדינת ישראל. בקיצור – הימין בנוי, מאז ומתמיד אצלנו, על שקרים הטעיות וצביעות

November 20 at 10:07am · Edited · Like · 1

Yisrael Medad עמירם ההיתממות והצביעות הגדולה הן כולו שלך ועמיתיך וחבריך בעיקר בגלל שאתם מגנים על אנשים פנאטים, דתיים, אובסקורנטים ואלימים אבל חלילה שתגן על היהודי.

November 20 at 10:57am · Like

Amiram Goldblum אתה כרגיל מתחמק מהשאלות שהעליתי וזורק מילים ללא שום משמעות. הלא אתה מעונין שמישהו יעשה בשבילך את העבודה ויסלק את המסגדים מהר הבית, זה היה ה claim to fame שלך, "אל הר ה'". אינני מבין איך במרכז בגין, שתמך בזכויות אדם והתנגד נחרצות לכל חקיקה שפוגעת בזכויות כאלה, יושב אתה, שכל הוויתך היא תמיכה באפרטהייד וחיזוקו. ולגבי הגנה על יהודים – אתה תציג את הקבלות שלך מהשתתפות במלחמות ישראל ואני אציג את שלי. נראה מי יוכל להרשות לעצמו לדבר על הגנה על יהודים אחרי כן.

Amiram Goldblum ישראל מידד – שתיקה כהודאה ??

November 20 at 2:49pm · Like

Yisrael Medad  סליחה עמירם, התנתקתי והמשכתי לעבוד במשהו קצת יותר ממשי ומשמעותי. ואפילו ציוני. עכשיו חזרתי. אתה באמת אידיוט או משחק? לזרוק 'אפרטהייד' כשהמציאות בהר-הבית היא אפרטאהייד איסלמי. אתה זורק 'זכויותת אדם' ומתעלם מ"חוק שמירה המקומות הקדושים שמבטיח לי, כיהודי, גישה חופשית ופולחן וגם הגנה מפגיעה ברגשותיי כלפי מקום קדוש. חוק חילוני. באמת, זה נושא הרבה פחות מסובך מכימיה אז מדוע אתה טוען טענות-שווא כאלה? צביעות? ציניות? אידיאולוגיה? ולגבי קבלות, מה, אתה עשכיו מספסר בדם או סתם רוקד עליו? אתה חוזר להילת "מכתב הקצינים"? או, למי יש יותר נסיון קרבי? מה, אתה ילד? שירתתי בצה"ל ב- 1974 עד לערך 1996 דומני, גם במלחמת לבנון הראשונה וגם באינתיפאדה הראשונה וגם אם לא הייתי צנחן, הייתיי קרבי אבל אין צורך להתעסק ב"למי יש יותר גדול?". ואם מישהו מוחא לךך כפיים מחבריך-מעריציך אז אני שומע רק הד קלוש לזילות עצמית. כלל טוב.
November 20 at 11:13pm · Edited · Like

Yisrael Medad אגב, הנה מוסלמית נאורה ומתקדמת: מתוך חששות בכל זאת תומכת במתן ביטוי רוחני ליהודים בהר-הבית. /

למה ירושלים קדושה עבורי?

Amiram Goldblum הימניים מתעקשים שלא להבין את חוסר הסימטריה שבין כובש ונכבש. ההשואה שעושה נעמי ואחרים, של הסיכסוך בין ישראלים לפלסטינים למתחים, גם אם הקשים ביותר, בין ישראלים לישראלים היא אוילית ותוצר של בורות. ולענין המוסלמית הנאורה – היכן המתנחלים הנאורים (פורמן כבר מת) שקוראים להפסיק את האפרטהייד בשטחים ולתת זכויות אזרח ל 2.5 מיליון פלסטינים או, לחילופין ובהעדפה מוחלטת, לסלק את עצמם חד צדדית משטחי המדינה הפלסטינית שחייבת לקום כדי שמדינת ישראל תוכל להתקיים כמדינה דמוקרטית. ישראל מידד, ממקימי שילה, שהיא מההתנחלויות הנבזיות ביותר שקמו בשטחים, בלב – ליבה לש אוכלוסיה פלסטינית ומתוך מטרה להדיר ולסלק אותה, מתנאה במוסלמית שהיא אכן נאורה אבל הוא עצמו חף מכל נאורות. הטענות שלו ושל חבריו על אפרטהייד בהר הבית הן קישקוש. עליתי עשרות או מאות פעמים להר הבית עם אורחים ותיירים, רובם ככולם ישראלים או יהודים ואפילו חובשי כיפה, ומעולם לא הפריעו לנו או מנעו מאיתנו. מידד וחבריו באים לשם בהפגנה פוליטית ובמטרה לרמוז לאותם חברים שיודעים היכן להשיג את הכלים, להמשיך ולתכנן את הפיגוע הגדול מכולם. אני מאושר שיש מי שמבחין בכך ומונע מהם לעלות. משה דיין הבין זאת טוב מכולם.See Translation

4 hours ago · Edited · Like

Yisrael Medad א) לא הייתי בין מקימי שילה אבל נמצא כאן כמעט 34 שנה (כן ירבו) אבל הייתי בסבסטיה ועוד כהנה מקומות כדי להיאבק על ארץ-ישראל וכן, הייתי בצוות ההסברה של גוש אמונים ומשמש גם כיום בהתנדבות כדובר מועצת יש"ע (אחד מהם) לגורמי חוץ; ב) אני כן מבין מה זה כיבוש, כובש ונכבש ומזל שאינני וגם לא אתה נכבשנו לא בתש"ח ולא שתשכ"ז; ג) קבל מחמאה – אין כמוך להכיר בבורות; ד) זכויות אדם ולאו דווקא זכויות אזרח (כפי שכתוב בכתב המנדט: "the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine,"; ד) אם יהודים חייבים להתפנות ביו"ש, אולי כדי ממש לשפר את השלום והדמוקרטיה ומה לא, אז מה יהיה אפ ערבים יתפנו ממדינת ישראל? ככה ממש יהיה טוב ללא מתיחות, ללא מגע, ללא התערבות, התגוששות, והתנכלויות. ואני מבטיח שתוכל, בהסכם חילופין אקדמי שתמשיך להדריך אותם בכימיה; ה) ולגבי הר הבית: תיארת בדיוק הבעיה – יהודי חייב להופיע בהר-הבית כ"לא-יהודי", כמחוסר זהות, כתייר ותו-לא. אז בשביל מה מקום יהודי, קדוש או פחות קדוש, אם אינני יכול להביע כלפיו רגשותיי (לא, אין רצוני לפוצץ או להזיז בנין כשלהו- בכל זאת יש להשאיר משהו למשיח לעשות)? בשביל מה החוק – דבר שהנך מתעלמם ממנו? ושוב, אם אתה מקבל את התובנה שאם ערבים/מוסלמים מאיימים בהתפרעות אז חייבים להתקפל בפניהם – זה ליברליזם? זה קידום? זה הומניזם? זאת דמוקרטיה? אתה מצחיק. ולגבי משה דיין, מה שהבין, הבין: בנשים, בארגיאולוגיה, באיך לגייס מילואים ועוד. לגבי הר-הבית, הוא סתם פחד, התיישב על הקרקע ונכנע לאויב ומסר להם מה שהם לא ציפו לקבל. ממש גאון.

a few seconds ago · Like

================

זה ממשיך:

Amiram Goldblum מר מידד- יש לך קושי רציני בהבנת הנקרא, אולי בגלל שלא היית כאן כשלמדנו עברית…. תקרא שוב מה שכתבתי על עלית יהודים להר הבית ותבין שכתבת שטויותSee
minutes ago ·
Amiram Goldblum ובענין החוק, מר מידד, אתה חי באזור נגוע חוקי אפרטהייד , לא של האפרטהייד ה"רך" בסגנון דרום ארה"ב או חלק מדרום אפריקה – אלא באפרטהייד הגרוע מכולם – גניבה והשתלטות על קרקעות ומים במאמץ לחיסול הקיום הפלסטיני, אפילו גרוע יותר מדרום אפריקה. אתם מאבדים בנוכחותכם ובמעשיכם את מדינת ישראל לדעת. הרסתם מספיק, הגיע הזמן לעצור אתכם
minutes ago ·
Yisrael Medad עוד פעם אתה מתנשא. תכונה לא מכובדת. אולי בגלל שאתה יודע שאין לך שום טיעון חוץ מלהעליב, או לנסות ולעלוב. אולי אתה זקן מדי להבין מה שאתה בעצמך כותב? לא נורא, כאחד שחי ב"עכשיו", אתה כל כך לא כאן, ולא שם.
3 minutes ago · Like
Amiram Goldblum כן, יש לי בעיה רצינית עם אלה שזה מקרוב באו ומנסים להפוך את מדינת ישראל למשהו מתועב בעולם. לא בשביל זה הקמנו את מדינת היהודים ואת הציונותSee
about a minute ago ·
Yisrael Medad עזוב עמירם. אתה נגוע אבל מה לעשות, השקפתך איננה מקובלת על הרוב הדמוקרטי במדינתנו ואני מבין לליבך. תמשיך לכתוב תגובות. חלק מסכים אתך וחלק אחר צוחק.
about a minute ago ·

————–

והמשך נוסף במוצאי שבת:

Amiram Goldblum הרוב הדמוקרטי במדינת ישראל כבר החליט לחתום עם אירופה על הסכמים שמגדירים אתכם אזור כבוש ולא מאפשרים להעביר תקציבים מאירופה לכל ארגון או מוסד שפועל בתחומכם. אז זו התחלה צנועה של הדרתכם הסופית ממדינת ישראל.See
Yesterday at 12:30pm · Like
Yisrael Medad ha-ha-ha כשהיינו מתווכחים יחד לפני 30 שנה אמרת פחות או יותר אותם דברים. אתה מפגר בזמן (לא בשכלך אם כי…).
Yesterday at 12:43pm · Like · 1
Amiram Goldblum הצחוק שלך נשמע קצת היסטרי…. אל תדאג, יש וילות גם בתוך מדינת ישראל , נעזור לכם להסתדר כאן מחדש, יאללה תעלו כבר ארצה !See Translation
Yesterday at 1:34pm ·
Amiram Goldblum ישראל מידד – אם נחזור רגע לעניני משיח והיעלמות המסגדים, אז מכיון שכל המשיחים כביכול בעיני עצמם ובעיני חבורות של מזוררים ועלובי רוח, כבר קבורים 10 אמות באדמה (ישו והלובביצ'ר כבר אמרנו ?) , ומכיון שאין ולא היה ולא יהיה משיח ומאחר שאתם כולכם בעצם גם יודעים זאת, אתם מיצרים את המשיחים שלכם ו"מקרבים את הגאולה" שכולה אוסף שטויות מפוברקות כאשר היא נשמעת מפיכם. ומי לכם משיח יותר מיגאל עמיר שהציל אתכם מקידום הסדר ? משיח הט.נ.ט. שלכם, זה שדני דיין מסית בבלי דעת בעלייתו על הר הבית, זה שינסה להעיף את מסגדי הר הבית לשחקים יביא ללא ספק לחורבן מדינת ישראל. מה שאתם עושים, לו הייתי מאמין באיזה כוח חיצוני כמוכם, אתם פועלים כשליחי השטן.See
8 hours ago ·
Yisrael Medad עמירם, רוחך חולה, נפשך מעורערת, מוחך קודח. חבל.
2 minutes ago · Like

^

תגובתי לרשימה של גונן גינת

גונן, אתה אינך מבין.  משטרת ישראל מונעת מראש כניסת מספר גדול של יהודים בדיוק כדי שהם לא יתפרעו נגד הנפת דגלי אש"ף וחמאס או כנגד עצרות תמיכה בחזבאללה או אירן. רק לערבים מותר להתפרע או, יותר גרוע מבחינת שלטון החוק, לאיים להתפרע וע"י כך למנוע זכות חוקית מיהודים שלפי חוק שמירת המקומות הקדושים דווקא כן מותר להם גישה ופולחן חופשיים.  יוצא שלערבים יש "כפל מבצע חיובי". פעם אחת מונעים באיומים מיהודים זכות חוקית ופעם שנייה, מותר להם להביע תמיכה באוייבי המדינה בעוד היהודים "זוכים" ממשטרת ישראל ומערכת המשפט ל"כפל מבצעים שלילי": גם הערבים זורקים עלינו אבנים, גם מונעים מאתנו להניף דגל הלאום או להתפלל תפילת המדינה וגם לעתים אפילו לא להיכנס כלל למתחם ההר.

^

על כנס תקשורת לא כל-כך אתי

קשרי התקשורת
ישראל מידד ואלי פולק

הגנה עצמית והישרדות הם אינסטינקטים טבעיים. נוכח סכנה, הפנדה האדומה בדרך כלל בורחת, והקרנף – מתקיף. ביורוקרטים מטשטשים. מדריך סבוטז' של המשרד לשירותים אסטרטגיים של ארצות-הברית מ-1944 מציע את העצות הבאות כיצד להפריע לפעילות של ארגון: לעולם לא להרשות קיצורי דרך, להפנות את כל העניינים לוועדות ולהעלות לדיון נושאים בלתי רלוונטיים. כל הדרכים הללו ועוד הם לחם חוקה של התקשורת.

אחת האסטרטגיות הבולטות שנוקטים אמצעי התקשורת להדיפת ביקורת המופנית כלפיהם מצד ארגונים לא ממשלתיים כמו "האגודה לזכות הציבור לדעת" המנטרת אותם יומיום, מקליטה את שידוריהם ומפרסמת עליהם דו"חות, היא לטעון כי פעילות זו נעשית על ידי "אנשים מן החוץ". טענה זו מאפשרת להם להציג ארגונים כאלה כחסרי ידע, או אפילו כיריבים שכל מטרתם היא להתנגד לדמוקרטיה ולהפחית מערך התפקיד הדמוקרטי שממלאת התקשורת בחברה שלנו. התקשורת דורשת אי-התערבות בעבודתה המקצועית. היא הרשות הרביעית – נפרדת ונמצאת מעבר לוויכוח הפוליטי, ולאיש אין זכות לבדוק את פעילותה ואת בלמיה ואיזוניה.

תיוג מתנגדים היא אחת הדרכים הפחות מזיקות שנוקטת התקשורת, שמשתמשת בהליך הדמוקרטי לקידום מטרותיה. התקשורת דורשת הגנה מפני הפוליטיקאים בדמות חוקים המגינים על עיתונאים מגילוי מקורות-המידע שלהם. אך בו-בזמן היא מבקשת לבלום את אלה שיש בכוחם לגרום לה נזק.

אחד התכסיסים הידועים היטב שלה היא מניעה של "זמן אוויר/שידור". פוליטיקאי או איש ציבור ייווכח לדעת מוקדם מאוד בקריירה שלו, כי הפעלת לחץ על התקשורת תוביל לייבוש הקשר שלו עם בוחריו. התקשורת משתמשת בכוחה לעוות ואפילו להשתיק את האג'נדה הציבורית של אותו אדם. הציבור לא יורשה להכיר את עמדותיו ואת עשייתו. אם זה אינו פועל, הצעד הבא הוא להפוך אותו למושא לעג. התקשורת תציג את עצמה כגיבורה וכמתקנת עולם, ואילו את מבקריה – כנבלים.

הפרת הדרישות מקצועיות הבסיסיות של איזון ופלורליזם

ד"ר ג'סינטה מאוו (Jacinta Maweu) מאוניברסיטת ניירובי שבקניה הוא מרצה לתקשורת. במאמרו מאוגוסט 2013 הוא דן בהשפעה של המסחור הגובר על מה שהוא מגדיר כאבני יסוד של התקשורת: מקצועיות, אמת, דיוק, אחריות, אובייקטיביות, כבוד לאדם, וקידום אינטרס- הציבור. הוא מציין כי "הצלחתה של כל דמוקרטיה תלוייה במאמץ המשולב של עיתונאים מקצועיים, אזרחים פעילים ומוסדות תקשורת אחראיים המסוגלים לאזן בין הציבור לבין האינטרס המסחרי. ללא איזון כזה, אזרחים רק מרמים את עצמם בחושבם שהם מיודעים ונשלטים על ידי עצמם.

למרבה הצער, לעיתים קרובות מדי, במקום שהאקדמיה בישראל תוביל ותצביע על כך שהמלך הוא עירום, היא עושה בדיוק ההפך. לעתים קרובות מדי, אקדמאים ישראליים מעדיפים להישאר בעצמם ערומים, ומתיידדים יותר מדי עם אנשי תקשורת.

השבוע, החוג לתקשורת של אוניברסיטת חיפה, יחד עם "אלסונארה" ו"המוסד האקדמי נצרת", מקיים כנס תחת הכותרת "דת ושלום בתקשורת". אלסונארה הוא אתר חדשות ערבי. בדיקה שלנו העלתה כי הוא משדר את "עמק הזאבים" – הפקה טלוויזיונית טורקית אנטי-ישראלית, או ליתר דיוק – אנטישמית. אולי הצורך במימון הביא את מארגני אוניברסיטת-חיפה להתעלם מפרט לא נוח זה.

תוכנית הכנס מספקת דוגמאות לתובנות באשר לאופן שבו מפירה התקשורת את הדרישות המקצועיות הבסיסיות של איזון ופלורליזם בעצם שיתוף הפעולה שלה עם כנס כה מוטה.

ביום השני של הכנס (8.11.13) ד"ר חנה קהת היא הדוברת היחידה של המושב הראשון, המוקדש לנושא: "התקשורת והמדיה – שדה הכוח החדש במאבק הפמיניסטי הדתי". אנו יודעים על התפתחויות מרתקות בתחום הפמיניזם במחנה הלאומי דתי החורגות מן התפיסות הרדיקליות של קהת. מדוע אפוא אין הן חלק מן הכנס? האם המארגנים מבקשים לדחוק לשוליים גורמים בחברה הישראלית שאינם מתיישרים לפי הקו של התקשורת הליברלית?

במושב הבא של הכנס שנושאו "שלום בתקשורת", משתתפי הדיון הם פרופ' עקיבא כהן, אילאיל שחר מגלי צה"ל, חוסין סוויטי שהוא עיתונאי אלסונארה, יריב אופנהיימר מ"שלום עכשיו" וד"ר ג'ואל אבו ריא דובר סכנין ומנהל שלוחת גבעת חביבה (מרכז של תנועת הקיבוץ הארצי) בסחנין.

כהן הוא ללא ספק הכוח העומד מאחורי השינויים האתיים שהוכנסו לאחרונה ברשות השידור, המאפשרים לעיתונאים לגנוב תדרים ציבוריים לקידום האג'נדות שלהם. את שחר חשפה אגודת "לדעת" כמי שקיבלה הזמנה חינם מקבוצת "יוזמת ז'נבה" לטוס לאירופה לכסות תקשורתית את פעילותה. חוסר האיזון בבחירת משתתפי המושב מדבר בעד עצמו.

המושבים האחרים אינם יותר טובים. במושב המרכזי ביום הראשון של הכנס השתתפו ד"ר מישל רוזנטל מאוניברסיטת חיפה, יאיר שלג שהוא עיתונאי ב"מקור ראשון" ו"מעריב" ועמית מחקר ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה", הארכיבישוף אליאס שקור, ראש העדה היוונית קתולית, הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל, הקאדי איאד זחאלקה, נשיא בית הדין השרעי בירושלים והשייח' נימר נימר.

שקור הוא מלכיתי מבירעם, ועוסק ב"עבודת פיוס". בספרו "אנחנו שייכים לאדמה", הוא כותב: "אנו כפלסטינים איננו אחראים לסבלם של היהודים באירופה, אך למרות זאת היינו אלה שגורשנו מאדמתנו ואולצנו לסבול כדי שהעולם יוכל להרגיע את מצפונו ולהעמיד פנים שהוא מתקן את הרשע שנעשה ליהודים".

שלג החובש כיפה נמצא אידיאולוגית שמאלה מן המרכז, והשקפתו הפוליטית-דתית קרובה לזו של קהת. קריב מגדיר את עצמו פרוגרסיבי. האם עורך "בשבע", עמנואל שילה, שגם הוא יהודי חובש כיפה התבקש להשתתף? התשובה לכך שלילית. שאלנו אותו. יש כמה עיתונים, תחנות רדיו ואתרי חדשות חרדיים. האם להם אין מה לתרום לנושא? יש רבנים לאומיים דתיים המופיעים תדיר בתוכניות ראיונות בתקשורת המרכזית. האם לא היה אפשר לשכנע איש מהם להשתתף? האם הזמינו את ד"ר יואל כהן מאוניברסיטת אריאל, שהוא מומחה ומחבר של ספרים ומאמרים בנושא? בתשובה לשאלתנו, הוא אישר כי לא הוזמן.

כנס "אקדמי" זה הוא דוגמה קלאסית לחברים של התקשורת המגבילים את "המרחב הציבורי" של מבקרים אפשריים, בעוד שהם מעניקים לאלה שכן משתתפים בו הכרה ואולי אף כיסוי תקשורתי. כנס זה מבליט את הצלחתה של התקשורת להגן על עצמה מפני ביקורת ומפני דעות הנוגדות את שלה. הוא גם חושף את הפעולות הבלתי אתיות שגורמים מסויימים בחברה מוכנים לעשות כדי לבצר את הטייתם הפוליטית והתרבותית.

אחת השנינויות של הסאטיריקן היהודי-אוסטרי קארל קראוס היא "אדם הנעדר רעיונות ויכולת לבטא אותם – זהו העיתונאי". שלא תהיה אי-הבנה: תקשורת חופשית היא תנאי שבלעדיו אין דמוקרטיה חופשית וחברה דמוקרטית מודעת. אבל אם התקשורת ותומכיה באקדמיה מתעקשים לנהל את החדשות, להרחיק את מי שאינם אנשי שלומם ולקרב את בעלי בריתם, הם רק מעודדים חוסר אמון גובר והולך שהציבור רוחש להם.

יש סיבות רבות לכך שיש לנטר את התקשורת ולחקור אותה. הסבר טוב אחד הוא משפט מסיפורו של פרנץ קפקא "בלילה": "מדוע אתה שומר? מישהו מוכרח לשמור, אומרים, מישהו מוכרח להיות שם".

————–

* המאמר באנגלית התפרסם ב"ג'רוזלם פוסט".

^

לשוח עם הבורא – מותר אבל לא תפילה הפגנתית

חברי יהודה גליק, רב ומורה דרך וגם דוברו של מטה ארגוני הר הבית והמקדש ומייצג הקרן למורשת הר הבית, שובתת רב ברחבת הכוצל המעריב.

הוא מסורב כניסה להר-הבית.

בין היתר, מציינת המשטרה שהוא גם אמר את תפילת "מי שבירך" עבור חיילי צה"ל.

הבה נתבונן שוב במה שנכתב במרס 1976 בנושא:

בג"צ 99/76

הרלוף כהן
נגד

שר המשטרה

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[21.3.76]

לפני צ' ברנזון, מ' עציוני, ב' שרשבסקי השופטים
עתירה למתן צו-על-תנאי. העותר טען לעצמו ; ר' יאראק, סגן בכיר לפרקליט המדינה – בשם המשיב ו

צו   

השופט ברנזון

העותר, יהודי תושב ירושלים, מספר בעתירתו כי ביום השבת 14.2.1976, לאחר שסיים את תפילת השחרית בבית-הכנסת שבמקום מגוריו, הלך ברגל עם משפחתו לכותל המערבי. ליד הכותל התפלל תפילת מוסף, ואחר-כך עלה להר הבית דרך שער המוגרבים. אחר שעבר כ-50 מטר בתוך הר הבית, הוא שאל שוטר היכן מתפללים יהודים. השוטר שאלו מה בדעתו לעשות, ולדבריו ענה לו : "יתכן שגם אני אתפלל כאן". בתגובה לכך נתבקש העותר לחדול מזה ולעזוב את המקום, והוא סירב תוך עמידה על זכותו להיות במקום, וכפי שהובן על-ידי השוטר גם להתפלל שם. לאחר ויכוח ממושך עם השוטר הזה והשוטרים האחרים שהגיעו למקום, משעמד העותר על דעתו שלא לעזוב את המקום, נלקח לתחנת המשטרה שבהר הבית ומשם למטה המשטרה בעיר. הוא עצמו מציין שתוך כדי כך לא נגרמה לו שום אי-נוחות פיזית.

כעת, מבקש הוא מבית-המשפט להורות למשטרה להימנע מלהפריע לו בשימוש בזכות הביקור שלו בהר הבית, ולהימנע מלעצרו כל עוד אינו מבצע או מנסה לבצע מעשה פלילי שם.
​בפסק דין זה, השןפט ברנזון טרח לבקש התייחסות מטעם פרקליטות המדינה "מפאת החשביות המיוחדת של הנשוא הנדון".

ובהודעה נאמר:

"זכות הגישה של העותר להר הבית היא זכות יסודית, שגובשה בחוק. ואיננה ומעולם לא היתה שנויה במחלקות. מותר להניח שאיש אף לא יטריח עצמו לברר אם בעת שהותו במקום נשגב זה – יבקש העותר לשוח לתומו עם בוראו. אך אם רוצה הוא בתפילה הפגנתית (ההדגה במקור)… שאני."

^

מכון מאיר מתנצל ומינה פנטון זוכה להינצל

לפני כשנתיים, עלון מכון מאיר, "אמת ואמונה", של פרשת נח התשע"א, אירחה כתבה של מינה פנטון על כנס שעסוק ב"מסיון".

בין לבין כך היא כתבה:

תקומת מדינת ישראל נוגדת את עיקרי משנת הנצרות, (מקעקעת את טענתם שהם הממשיכים האמיתיים…) לכן לדעתם על ישראל לקבל את האמונה במושיע הנוצרי, כי היא חלק מתהליך ביאתו השנייה. זה ייעודה וזכות קיומה, ולכן יש להשקיע בה ולבנות כוחות השפעה מבפנים ומבחוץ. שיטת החדירה, הכיבוש וההכנעה, היא בהזרמת כספים במאות מיליוני דולרים ב"מסע צלב הכסף" שהחל לפני 30 שנה. בין הארגונים הנוצריים הגדולים, השגרירות הנוצרית ICEJ , גשרים למען השלום BfP, נוצרים ידידי ישראל CFI, נוצרים למען יש"ע CFOIC, קרן האחווה הבינלאומית לנוצרים ויהודים IFCJ – היא הקרן לידידות, ועוד. הארגונים קשורים זה בזה ,יש להם תכניות מיסיונריות, והם תומכים בארגונים מיסיונרים ובקהילות המשיחיות.

הנה

cfoic1

הם נתבעו על הוצאת דיבה.

אני חבר ההנהלה של

CFOIC

ואני אינני עוסק ב'מסיון'.

אז היום בבית המשפט שלום בירושלים באה ההתנצלות וגם תרומה של 10,000 ש"ח על שם עמותת הידידים הנוצריים למען הישובים היהודיים ביש"ע.

השופטת מלכה אביב הביעה הגיגים אישיים שלא לפרוטוקל שהיא איננה מבינה מדוע דווקא אין יותר שיתוף פעולה בין תומכי מדינת ישראל בעולם לבין יהודים בארץ-ישראל גם אם היא מבינה היטב את החשדות בין היהדות לבין הנצרות.  היא רצתה פשרה כי אמרה שאולמה אינו המקום הנכון לדון שהתנגשות דתית ובהגדרות מי בדיוק מנהל 'מסיון'.

מינה פנטון רודפת כל מי שבוחר לנוסת ולגייס תמיכה – כספית, מדינית, ציבורית וגם מדינית – מבני נכר. מתוך התלהבות יתר, היא עושה טעויות וחבל שמכון מאיר לא ראה לנכון להתנצל בזמנו ואף הגדילו כשהביאו אותה כעד מומחה היום לבית המשפט (פעם אחת שמעתי היא התלוננה נגד עיריית ירושלים על שהיא מביאה "כנסיית השכל" "הנוצרית" לאירוע מטעם העירייה. למי שאינו יודע, זו להקת רוק ישראלית. עד המומחה שלנו היה נציג "ידם לאחים" דווקא.

הדבר היחידי שיצא טוב למכון מאיר, חוץ מכך שזכו שלא להיות מחוייבים לשלם את התרומה במישרין אל עמותת הידידים הנוצריים, היה שמינה פנטון לא יכולה להיות נתבעת בעתיד על הכתבה הספציפית הזאת.

אבל אם היא תמשיך בשקריה ובהשמצות שלה לא נהסס להפעיל נגדה את מערכת המשפט ומערכת הצדק.

^

מי הוא החייל האלמוני הראשון של הציונות?

אולי יעקב ספיר

סיפורו:

איש ירושלים וחבר "הגנה" מסור. בתקופת מאורעות תרפ"א (1921) הצטרף לקבוצת חברי "הגנה" ירושלמיים שנהגו להיכנס לעיר העתיקה מדי פעם כדי לתגבר את כוחות ה"הגנה" במקום. ביום כ"ז בתמוז תרפ"ב (23.7.1922) בעת אימונים בפירוק והרכבה של אקדחים, נפלט כדור מאקדחו של המדריך ופצע קשה את יעקב. הוא הוחש לבית החולים כשהוא ללא הכרה ושם נפטר. חבריו הוציאו את גופתו מבית החולים והוא נקבר בהר הזיתים. מחשש שהמקרה יתגלה על ידי הבריטים והם יפתחו בחקירה, לא הוצב ציון על קברו. סיפר על המקרה חברו לקבוצה גדליה ערמוני: "הבחורים ישבו ופירקו את ה"שטייאר" (סוג של אקדח) ופתאום נפלט כדור. ראש הקבוצה נפצע קל ברגלו, אולם הקלע חזר וניתז ממרצפת האבן ופצע קשה את יעקב ספיר. "ערמוני"! קרא אלי ספיר: "אני פצוע בבטן". מייד יצא רץ לבית החולים. ספיר חלש, לבן כסיד, אינו יכול לעמוד על רגליו. כרכתי את ידי סביב מותניו ונשאתיו לעבר בית החולים. בדרך פגשתי באנגלים. עשיתי עצמי צוחק ומעווה פני בהעוויות משונות לבל ישימו לב שאני נושא את חברי שאינו יכול ללכת, ויהיו סבורים כי כל זה הוא מעשה קונדסות. בבואנו לבית החולים כבר היה נטול הכרה. בלילה לאור פנס נפט, יצאנו להר הזיתים לכרות את קברו בסודיות רבה, כי חששנו שמא יתחילו האנגלים לחקור בעניין. ציון ומצבה לא הועמדו על קברו…"

^