תשובתו של הרב ישראל אריאל בעניין כניסה לאזור 'כיפת הסלע'

ב"ה

לר' …….

רוב שלום וברכה!

רצ"ב הערך "לשכנו תדרשו ובאת שמה" מתוך 'אנציקלופדיה בית המקדש' הנמצאת בהכנה. הפסוק שבראש הערך, יש לו לדעת הראשונים שני תכנים, האחד: מצוה מן התורה לדרוש למקום המקדש ולשאוף להגיע לשם. השני: הצד המעשי – "לבוא שמה" – כלומר, לכבוש את המקום.

כיבוש המקום אינו מטרה לעצמה, אלא המטרה היא – כדי לקיים במקום זה את המצוות המתקיימות במקדש. לדעת הרמב"ם יש לכבוש את המקום אף ב"מלחמה חזקה". כך עשה דוד המלך, וכך עשו החשמונאים וכך עשו ישראל בדורנו.

בלי כיבוש – אין מקדש ואין קרבנות. זאת, ככל הנראה, אחת הסיבות שעלה הרמב"ם להר הבית, למרות שהיה זה בתקופת הגלות, אך עשה זאת, כדי לקיים מצות "לשכנו תדרשו". במהלך העלייה להר הבית מקיים אדם מישראל כמה מצוות עשה, כגון, תפילה במקדש, השתחוייה, מצוות 'מורא מקדש', וכן מצוות אחרות המתקיימות בהר גם בעת החורבן (ראה חוברת 'בית ה' נלך') כשהנוכחות של יהודים בהר אפילו בזמן הגלות, יש לה גדר 'כיבוש'.

מצינו כעין זה אצל אברהם אבינו, שנאמר לו (בראשית יג, יז): "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", ומתרגם יונתן: "קום טייל בארעא ועבד בה חזקתא לארכא ולפתיא ארום לך אתנינה", פירוש: "קום סע בארץ ועשה בה חזקה לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה". הווה אומר, המהלך בארץ ישראל לממש את הבעלות על הארץ – זו עצמה 'חזקה', והיא ש'נותנת' לעם ישראל את ארץ ישראל.

המציאות הנוכחית היא, שממשלת ישראל מסרה את ההר לידי אויב, אשר הפך את הר הבית למרכז מקודש לאיסלאם. מן המרכז הזה קוראים המוסלמים תגר על מדינת ישראל. מאמיני האיסלאם מכריזים, כי אם לא יימסר ההר לשלטונם הבלעדי – לא יהיה שלום. יתירה מזו, המאמינים במוחמד נקראים מדי פעם לקיים ג'יהאד לשחרור ההר. קריאות אלה הן הכרזת מלחמה על עם ישראל. מול הרפיסות וההכנעה המשפילה של מוסדות השלטון במדינה כלפי הר הבית – מקום השראת השכינה – חוזרת האחריות על כל יחיד מישראל לעשות עד היכן שידו מגעת כדי לקיים את הנוכחות היהודית בהר, ולהכריז בכך, כי בני אברהם יצחק ויעקב הם 'בעל הבית' בהר (ראה ספר 'סנהדרין הגדולה', שם הרחבנו בהבהרת המושג 'אחריות היחיד' בתורת ישראל). כך גם מול המציאות העגומה, שזה כיובל שנים שעולם התורה מפנה עורף לנעשה בהר הבית, בהכרח, שיש חשיבות לעלייתם של יחידים וקבוצות להר. כאמור, כך נצטווה אברהם אבינו לעשות, וכך עשה הרמב"ם בעלייתו להר, וראוי לכל ירא ה' ללכת בעקבותיהם.

באשר לכניסה לקודש הקדשים, יש לזכור שבמציאות הנוכחית, מטרת העלייה להר כיום עניינה העיקרי הוא להגביר את העליה להר. העליה כיום עיקרה – ליצור הרגלי עלייה לציבור על פי ההלכה, כולל, טבילה במקוה, עלייה בנעלי בד וכד'. מסיבה זו יש גם להתרחק ממקום העזרה, שהכניסה לשם כשאדם טמא מת כרוכה באיסור כרת. מבחינה זו הושג הישג לא מבוטל, שבמקום בודדים שעלו להר בעבר במהלך שנה אחת, בשנים האחרונות הגיע מספר העולים לכעשרת אלפים בשנה.

נוכחות של עשרת אלפים איש בשנה בהר הבית, עלייה זו עצמה יש לה משמעות של 'כיבוש' בתנאים המשפילים שיצרה המדינה במקום המקדש.
הכניסה לקודש הקדשים עלולה לעורר מחלוקת חדשה וזעקות של 'כרת!' 'כרת!' ויש לחשוש שתרחיק מן ההר חלק נכבד של העולים כיום להר בטהרה.

לפיכך יש לומר כך: מבחינת ההלכה אין מניעה מלהכנס לכל מקום בהר אפילו לקודש הקדשים, ואפילו בטומאה, וכפי שכתב הרמב"ם (בית הבחירה ז, כג): "בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים, לא מצאו תמימים יכנסו בעלי מומין, ואם אין שם כהנים יכנסו לויים, לא מצאו לויים יכנסו ישראל. מצוה בטהורים, לא מצאו טהורים – יכנסו טמאים… שהטומאה דחויה בציבור". כלומר, אפילו תיקון קל בהיכל דוחה את הטומאה, בודאי שכיבוש ההר מיד זרים דוחה את הטומאה. הלכה זו אמורה אף באשר לקודש הקדשים, כמובא בתוספתא כלים פרק א; ובפסחים פו, א; שם מתואר, שהיו נכנסים לעליית בית קדשי הקדשים אפילו לבדיקה תקופתית – "לידע מה היא צריכה", זאת, למרות קדושתה הרבה – הגדולה מקדושת קודש הקדשים. בוודאי אם נודע שיש שם טומאה ויש להוציאה, אם אין כהן טהור, אזי יכנס לשם ישראל טמא ויוציאה.

לאור האמור, כעיקרון, צריך שיכנסו מדי פעם לכיפת הסלע "לידע מה היא צריכה", וכבר אירע שהמוסלמים ערכו "שיפוצים" ושינויים במקום, וברור ש'בעל הבית' צריך להכנס ולראות את המתרחש, ולהציל מה שניתן להציל, או לפחות להביע מחאה פומבית.

לכתחילה היה ראוי שיהיה ביקור קבוע ומסודר אחת לשבוע, של חברי כנסת וקציני משטרה, הנכנסים לכל מקום בהר למנוע הרס וחבלה, וכך גם לכיפת הסלע.

המציאות היא שקיימת התעלמות של השלטונות מן הנעשה במקום והמוסלמים עושים במקום כאוות נפשם. לאחרונה התפרסם דו"ח סודי של מבקר המדינה, המראה את אוזלת היד של השלטונות מן הנעשה בהר הבית, החל בראש הממשלה, ההמשך במשרד המשפטים, המשטרה, הארכיאולוגים ועוד. למרבה הצער יש התנתקות נפשית ומעשית מן הנעשה בהר הבית.

יש אמנם 'עין פקוחה' על הנעשה בהר, אך אין תגובה של ממש לפעילות הערבית המתקיימת ברחבי ההר באופן חופשי. הזנחה זו מחזירה את האחריות לכל יחיד כנ"ל.

לפני כשנה פנה אלי משה פייגלין בשאלה; האם הוא רשאי – כחבר כנסת – להכנס לכיפת הסלע?

אמרתי כנ"ל שראוי שתיכנס משלחת מסודרת לסיור כזה.

אולם בהעדר משלחת, ולאור ההתעלמות של השלטונות מן הנעשה בהר, כניסתו לשם "לראות מה היא צריכה", ולהראות נוכחות במקום היא דבר המתבקש. הוספתי, שכדי שכניסתו לא תהיה סתמית, יש לי בקשה שיצלם כמה קטעים מן הסלע, לצורך מחקר אודות מקומו המדוייק של קודש הקדשים.

מתברר, שכאשר ניסה להכנס לכיפת הסלע – נעצר, ומאז נאסרה עליו הכניסה להר הבית לחלוטין.

מציאות משפילה זו של המדינה, המחזקת את שליטת האיסלאם על הר הבית, מחזירה את האחריות על כל יחיד להראות נוכחות בהר, כשבמציאות הנוכחית, זה המעט שאנו יכולים לעשות לקיום המצוה "לשכנו תדרשו ובאת שמה".

לא ראיתי את תשובת הרב צוריאל, אך ברור, שאין להעלות על הדעת מצב, שהמוסלמים יהיו 'בעל הבית' בקודש הקדשים, ואילו היהודים יקיפו את ההר הרחק מסביב. לפיכך חשוב שלעיתים מזומנות יכנס אחד העולים לכיפת הסלע, במטרה מוצהרת כדי להוכיח בעלות יהודית על המקום ובכך לקיים מצות כיבוש.

הנני כותב את הדברים על רקע העובדה, שזכיתי בחסדי ה' במלחמת ששת הימים לעמוד כשומר המקדש על שער כיפת הסלע, כשהתחושה היתה, רוממות וגאוה יהודית. דגל ישראל התנופף בראש כיפת הסלע, והתחושה היתה, שהנה חוזרים אנו לחדש את העבודה במקדש כדרך שקמו ועשו החשמונאים בימי קדם.

ועתה – אוי לעיניים שכך רואות…

בברכה ובתפילה יהי רצון שנבנה את בית המקדש במהרה בימינו

הרב ישראל אריאל
מכון המקדש

^

מודעות פרסומת

נוסח לאמירה לנכנס להר-הבית

בכרך החדש הי"ח של "כל כתבי אורי צבי גרינברג" נכלל הקטע דלהלן אשר פורסם ב- 1964 ומתאר את ביקורו של אצ"ג לראשונה בהר-הבית ארבעים שנה קודם, כחצי שנה לאחר עלייתו ארצה בסוף 1923.

אני מציע שכל מי שעולה היום להר-הבית יעבור על התוכן כהכנה נפשית ורוחנית לקראת כניסתו למתחם המקודש ואני מביא בהמשך את עיקר דבריו שגדול משוררי ישראל בדור האחרון:


"…זכיתי לעלות לירושלים ולדרוך ברגלי הבשר בהר הבית. איני בכוחי הביטוי למסור בצירוף אותיות את טיב הטעם ואת ריח האוויר, דמבראשית-הוא-כך, ואת אשר התחולל בכל אברי הגוף ובכלל כוחות הנפש והדמיון שב, באותה הוויה שלי שזכיתי לה אז.

אותה שעה עשיר הייתי במושגים היוליים ודלותי במלים: כלא היוו בכלי המחשב שלי מעולם בצירופים מוחלטים.

ועד היום, כמעט ארבעים שנה שאקוט בדורי כאן, אחשוב בפליאה על אי יכולתי זו להביע את המראה בהר, מקור חיותי, ואת נשימותיי במקום. כל נופי העולם הרי של א-להים הם, ונוגה מזלותיו עליהם; … כזוהר הזה אשר ברחבת הר הבית לא ראיתי מעודי, מקום במהות זוהר כזו. זהו בהחלט זוהר המקום שבו בחר א-להים למשכן לו במרוכז: מכל זוהר שבו נגוהות. גם מילים אלו אינן ממצות אפילו 'בקירוב' את טעם המראה הנוגה הזה.

הייתי פלא גוף לעצמי בתוך הפלא הא-לוהי הזה. לפתאום באה לי ההרגשה, שהרי לכאן באתי בימי קדם עם אבא לחוג חג עולי רגל ולכרוע ברך בצד אבי. לפתאום ידעתי לומר: ירושלים לב העולם, ואין עולם במשמע עולם א-לוהי, שאינו אלא במרומז בעובר דרך לב בישראל …בראשית ברא א-לוהים – –

והיכן עמד הבורא בשעת בריאת עולם? כאילו גם זה כתוב: כאן, בהר הבית, מרום הרים – במידת השכל הנעלם מכל רעיון. הר שבו בחר הבורא מאז לביתו להשכין שמו והודו שם, שהוא ביתנו העולמי לעד. אף לאחר החורבנות; ואף בזמן שאין הבית בנוי עליו למשגב; ואף בזמן ששום רגל יהודי דורכת בו.

והנוגה שבנגוהות במקום הזה הוא אור שבעת הימים עוד מבראשית, ממעמד הבורא במקום. כאן ציווה: יהי אור – והנה זה האור ללא חלוף מן העולם ואחרי העולם. בחינה אתה נגלית בהדר כבודך, ולא בענן כבודך.

וזוכר אני שאפסה אצלי אז כל טביעת מחשבה גם בלי מילים, דממה במקום, כאילו כל האורלוגין של הדורות והזמנים נעצרו במהלכם והיתה בי רק 'פנימיות' זו, מה שיש בחובו של כינור ובמעבה העוגב. עד שנגע בי הערבי שבמקום, והקיצני לעולם מציאותו הנוכרית. וי לי ווי לכל ישראל בעבור זה מאז ומעכשיו, עדי-עד אשר יעלו מושיעים – גואלים ההרה!

…ירושלים שלנו היא – רק באשר קידוש ההר ההוא…מאותו יום שירדתי מהר הבית ואילך – מהלך הייתי ושמעתי בכל אברי מקולות הכלים שניו מנגנים בבית המקדש. הייתי מלא מלואם…עיני הבשר מביטות בעיני הנפש ורואות: ירושלים נזר וכס בה מחכה למלכה שיבוא למלוך בה: רוח אפינו משיח ה'…

תעלה שתיקתי לפני א-לוהי – כי הרי השערים לירושלים-של-מטה סגורים לפנינו והאויב חרבו שלופה בידו כנגד עיבורה של העיר שחוברה לה, ועינו של הנכסף לבוא בשעריה – כלות מיגונם.

^

"עמק שווה" משתבץ נוכח החפירות בתל שילה

כך הם כותבים:

תל שילה – דוח חדש של עמק שווה

תל שילה נמצא בדרום השומרון, מצפון לכפר הפלסטיני תורמוס עיא וממערב להתנחלות שילה. בעבר היו אדמותיו בבעלותם של תושבי הכפר קריות, השוכן מצפון לתל. כיום האתר הוא חלק משטח ההתנחלות שילה. באתר השתמר שם היישוב המקראי (ח'רבת סיילון) . אף על פי שבישראל ובגדה המערבית רשות הטבע והגנים היא המנהלת את אתרי העתיקות החשובים, את 'תל שילה' מנהלת 'עמותת משכן שילה – המרכז למחקר ולפיתוח ערש ההתיישבות בארץ ישראל', יחד עם המועצה האזורית חבל בנימין.

בתל שילה האמונה והמסורת הם היוצקים את התוכן באתר העתיקות. התל הארכיאולוגי עצמו הוא אתר קטן ממדים (כ-35 דונם), המעיד על התיישבות מצומצמת במשך התקופות המקראיות. אף על פי כן החליטה ממשלת ישראל בשנת 2010 להשקיע כספים רבים באתר ולהפוך אותו למוקד תיירות ומורשת מרכזי בשומרון. החפירות הארכיאולוגיות מאפשרות ליצור עניין ציבורי סביב גילויים חדשים, וכבר עכשיו אפשר לראות שיש כאן ניסיון 'להוכיח' את הסיפור המקראי באמצעות המחקר הארכיאולוגי.

ההשקעה הרבה, הבלתי פרופורציונלית לאתר בסדר גודל כזה, לא היתה מתבצעת אלמלא האינטרסים הפוליטיים לחיזוק ההתנחלויות באזור. אינטרסים אלו הביאו לגירוש התושבים הפלסטינים מאדמותיהם וניכוס האתר למען ההתנחלות. כיום הם מוליכים להצגה חד-ממדית של האתר, בנייה מאסיבית בלב שכבותיו הארכיאולוגיות וניהולו על ידי ארגון פרטי-אידיאולוגי ולא על ידי גוף ממשלתי.

לקריאת הדוח לחץ כאן

והנה הסיום:

ההשקעה הרבה, הבלתי פרופורציונלית לאתר בסדר גודל כזה, לא היתה מתבצעת אלמלא האינטרסים הפוליטיים לחיזוק ההתנחלויות באזור. אינטרסים אלו הביאו לגירוש התושבים הפלסטינים מאדמותיהם וניכוס האתר למען ההתנחלות. כיום הם מוליכים להצגה חד-ממדית של האתר, בנייה מאסיבית בלב שכבותיו הארכיאולוגיות וניהולו על ידי ארגון פרטי-אידיאולוגי ולא על ידי גוף ממשלתי.

^

סיבה טובה לחפור ארכיאולוגית בהר-הבית

בעמ' 9 של גליון תל"ז, פרשת בשלח של "לקראת שבת" של חב"ד מופיע, שלא במתכוון, סיבה טובה לקדם חפירות בהר-הבית עפ"י דעת הרבי ממ"ש.

הרבי סובר שבית המקדש צריך להיבנות בידי בני ישראל, כי הבנייה היא מצווה ומצווה חלה רק על בני אדם.
אלא איך הדבר מסתדר עם דעתו של רש"י שביהמ"ק ירד מהשמים בנוי?
פשוט, אמנם ביהמ"ק עצמו ירד אבל הדלתות והשערים (שעפ"י איכ"ר פ"ב יג נגנזו במקומן) יעלו ויתגלו ואז יעמידו בני ישראל את הדלתות במקומם והדבר ייחשב כאילו בנוהו ישראל כי המעמיד דלתות נחשב כאילו בנאו כולו (ב"ב נג, ב)

לדעתי, רק חפירות ארכיאולוגיות יכולות לגלות איפה, אם בכלל, נמצאות הדלתות והשערים אם בכלל.

וגם אם לא נמצא אותם, כדאי מאוד לחפור.

^

תפלה לשלום א"י ישוביה ויושביה

בע"ה כ' בשבט תשע"ד

תפלה לשלום א"י ישוביה ויושביה

עם התגברות הדבורים על נטישה והפקרה של חלקי ארץ ישראל בימים אלה, אני מבקש ממתפללי בתי הכנסת בישוב לחדש את אמירת התפלה לשלום א"י ישוביה ויושביה. תפלה זו נאמרה על ידינו כבר בתקופות קודמות, ואני מבקש שיאמרוה בכל שבת לאחר התפלה לשלום המדינה.
התגברות הסכנה מחייבת ראשית התעצמות כחות הנפש לעשיה צבורית. גם כיחידים וגם כצבור אנחנו צריכים לחפש מה נתן לעשות.
יחד עם זה הדרכת התורה היא להתחזק בתפלה, כדברי רבותינו על דברי דוד בתהלים "קוה אל ד', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד' " שאם התפלל אדם ולא נענה יתחזק בתפלה ביתר שאת.
הרב אלחנן

שליח הצבור יאמר את התפלה, והקהל יאמר אתו בלחש. נוסח התפלה:

תפלה לשלום ארץ ישראל ויושביה

אבינו שבשמים, הפר עצת אויבינו החפצים לקרוע את נחלת אבותינו, לרשת את אדמת קדשֶךָ.
תן עוז- רוח ויראת יי, לראשי העם, שריו ויועציו, להשמיד אויבינו ולְכַלּותם, ואל יפלו בחולשה ורפיון כח, בפחד וּבִקְשִׁי הלב. וכל החושבים עלינו לרעה, הפוך עצתם ומחשבתם לטובה, וגאלנו מהרה . אַמֵּץ לב עמך בית ישראל לעמוד על מִשְׁמַר ארצנו וערי א-להינו, וּלְיַשְּׁבָם בגבורה.
יהי רצון מלפניך שתושיע את אחינו יושבי הדרום מאויב מַר וְתוֹשִׁיבֵם בבתיהם בשלווה ובשלום. ועל אחינו משומרון וּמִשְּׁפֵלַת עזה אשר חֵרְפוּ נפשם לְיַשֵּׁב את נחלתך , חוס ורחם נא לַהֲשִׁיבָם ולבנות בתיהם כבראשונה.
ואת אחינו השבויים והנעדרים התפושים בידי אויבים וזרים תִּפְקֹד, "ופדויי יי יְשׁוּבוּן וּבָאוּ ציון ברנה".
הַדְרִיכֵנוּ בַּאֲמִתֶּךָ , וְהַשְׂכֵּל לבנו ללכת כולנו כְּאֶחָד באור פניך, ונזכה לשבת בארצנו בלב אחד לבטח כמו שהבטחתנו על ידי נְבִיאֲךָ: "וּנְטַעְתִּים על אדמתם, ולא יִנָּתְשׁוּ עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם , אמר יי אֱ-לֹהֶיךָ".

^

הרב משה פיינשטיין והר-הבית

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן קיג

ומה שתירצת מה שהקשה בספר אומר השכחה מה שבטור וש"ע לא הוזכר הדין דאסור
לרקוק בזה"ז בהר הבית, משום שלא יצוייר למעשה דאסור ליכנס טמאי מתים לשם
וכולנו טמאי מתים, הנה הא יש מקום בהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס לשם
אף מדרבנן שהוא עד החיל שהיה לפנים מהסורג. ולמה דאיתא ברמב"ם פ"ה מביה"ב
ה"ג שהסורג היה מקיף סביב אפשר גם החיל היה סביב ובתי"ט מדות פ"ב מ"ג
מפורש כן בשם הראבי"ה, הרי מותר מכל צד אף במערבי ליכנס טמאי מתים עד
הסורג שהיה רוחב איזה אמות, ולא מצאתי השיעור, ולפי' הרא"ש במדות שם
שהסורג היה רק לצד המזרח מצפון לדרום אפשר גם החיל היה רק שם, וא"כ אפשר
שבצדדים האחרים אחר העשר אמות של החיל אחורי העזרת נשים וכן מצד מערב היה
מותר לטמאי מתים. ומשאר טומאות הא אפשר לטבול, ואם יחוש לזיבה יספור שבעה
נקיים ויטבול במים חיים ויעריב שמשו, ואף שהוא מחו"כ =מחוסר כפרה= הא
מותר מחו"כ אף בעזרת נשים וכ"ש בשאר הר הבית כדאיתא ברמב"ם פ"ג מביה"מ
ה"ה. ונמצא שנוגע הדין שאסור לרקוק באותו המקום מהר הבית שמותרין טמאי
מתים ליכנס ומקשה שפיר. ואולי אינו ברור כ"כ איזה כותל היא אם היה קבלה
ברורה שהוא כותל מערבי של הר הבית או כותל העזרה שאחורי בית הכפורת שלכן
אסור לשם טמאי מתים כתירוצך וגם אפשר שהוא כותל התא שאף להרא"ש אסור.
וכמדומני שבס' שאילת דוד להגאון ר"ד מקרלין מסתפק בהכותל איזה הוא. ואולי
זהו טעם הגאון רי"ז מבריסק זצ"ל שאמרו עליו שלא הלך אל כותל המערבי מחשש
טומאה. אבל אני תמה כי מקום שמתפללין שם הוא ודאי קבלה מדורות רבותינו
הראשונים שמותר לילך לשם ואיך שייך לחלוק עליהם.

ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

בגין מול קרטר למען הנוצרים

אחד הנושאים, בין הרבים, המסעירים את מעמדה של ישראל בקרב העמים הוא ההתנפלות על מדינתנו בידי גורמים המכנים את עצמם "ארגוני זכויות האדם".

רק לאחרונה, כנסיה בלונדון הוציאה 50,000 דולר על מנת לבנות קיר המזכיר את החומה "הסוגרת את בית-לחם".

כמובן, יש כמה בעיות כאן. ראשית, ישראל היא המדינה היחידה בכל המזרח התיכון שהאוכלוסייה הנוצרית בה גדלה. שנית, היא המדינה היחידה שאיננה רודפת את נוצריה וגם לא מפוצצת אותם. שלישית, הסיבה לעזיבת נוצרים מבית-לחם היא התנהגותם של מוסלמיה. רביעית, ראיתם את הקיר הסובב את קבר-רחל בגלל חשש לבקת"בים ועוד?

ב- 19 ביולי 1977, מנחם בגין פגש את הנשיא ג'ימי קרטר, ובין היתר, אמר לו כך:

"איננו רוצים בשום טריטוריה של לבנון. איננו רוצים מלחמה אך גם לא נאכזב את בעלי-בריתנו הנוצרים. היינו בעבר מיעוט והיום איננו עוד כזה. ראה במפה: הנוצרים במיעוט קטן שם. חיים ביניהם באזורים שלהם כ- 5,000 אנשי פת"ח והם מפגיזים לילה-לילה את כפריהם של הנוצרים. אנו באים להציל אותם ומכוונים את תותחינו כנגד מקורות הירי על הנוצרים כי הכפרים של הנוצרים מאויימים. אחרת, הם ינוקו מהשטח (they will be wiped out)…בכל ההוגנות אני מודיע לך, לא נרשה שהמיעוט הנוצרי ייכחד. זו דאגתנו המרכזית…כרגע, אש"ף תוקף רק את הנוצרים אבל מאוחר יותר, אולי הם יכוונו כלפינו".

הנקודות למחשבה:

א. בגין היה מנהיג של מוסר בפוליטיקה.
ב. בגין לא פחד לדבר כך לפני נשיא שהנצרות שלו הייתה בולטת (קרטר היה בעצם כומר בפטיסטי).
ג. בגין גם חזה את הבאות.
ד. בגין הדגים את תפיסתו בהיבט היסטורי.

המקור:

chri

^