נוסח לאמירה לנכנס להר-הבית

בכרך החדש הי"ח של "כל כתבי אורי צבי גרינברג" נכלל הקטע דלהלן אשר פורסם ב- 1964 ומתאר את ביקורו של אצ"ג לראשונה בהר-הבית ארבעים שנה קודם, כחצי שנה לאחר עלייתו ארצה בסוף 1923.

אני מציע שכל מי שעולה היום להר-הבית יעבור על התוכן כהכנה נפשית ורוחנית לקראת כניסתו למתחם המקודש ואני מביא בהמשך את עיקר דבריו שגדול משוררי ישראל בדור האחרון:


"…זכיתי לעלות לירושלים ולדרוך ברגלי הבשר בהר הבית. איני בכוחי הביטוי למסור בצירוף אותיות את טיב הטעם ואת ריח האוויר, דמבראשית-הוא-כך, ואת אשר התחולל בכל אברי הגוף ובכלל כוחות הנפש והדמיון שב, באותה הוויה שלי שזכיתי לה אז.

אותה שעה עשיר הייתי במושגים היוליים ודלותי במלים: כלא היוו בכלי המחשב שלי מעולם בצירופים מוחלטים.

ועד היום, כמעט ארבעים שנה שאקוט בדורי כאן, אחשוב בפליאה על אי יכולתי זו להביע את המראה בהר, מקור חיותי, ואת נשימותיי במקום. כל נופי העולם הרי של א-להים הם, ונוגה מזלותיו עליהם; … כזוהר הזה אשר ברחבת הר הבית לא ראיתי מעודי, מקום במהות זוהר כזו. זהו בהחלט זוהר המקום שבו בחר א-להים למשכן לו במרוכז: מכל זוהר שבו נגוהות. גם מילים אלו אינן ממצות אפילו 'בקירוב' את טעם המראה הנוגה הזה.

הייתי פלא גוף לעצמי בתוך הפלא הא-לוהי הזה. לפתאום באה לי ההרגשה, שהרי לכאן באתי בימי קדם עם אבא לחוג חג עולי רגל ולכרוע ברך בצד אבי. לפתאום ידעתי לומר: ירושלים לב העולם, ואין עולם במשמע עולם א-לוהי, שאינו אלא במרומז בעובר דרך לב בישראל …בראשית ברא א-לוהים – –

והיכן עמד הבורא בשעת בריאת עולם? כאילו גם זה כתוב: כאן, בהר הבית, מרום הרים – במידת השכל הנעלם מכל רעיון. הר שבו בחר הבורא מאז לביתו להשכין שמו והודו שם, שהוא ביתנו העולמי לעד. אף לאחר החורבנות; ואף בזמן שאין הבית בנוי עליו למשגב; ואף בזמן ששום רגל יהודי דורכת בו.

והנוגה שבנגוהות במקום הזה הוא אור שבעת הימים עוד מבראשית, ממעמד הבורא במקום. כאן ציווה: יהי אור – והנה זה האור ללא חלוף מן העולם ואחרי העולם. בחינה אתה נגלית בהדר כבודך, ולא בענן כבודך.

וזוכר אני שאפסה אצלי אז כל טביעת מחשבה גם בלי מילים, דממה במקום, כאילו כל האורלוגין של הדורות והזמנים נעצרו במהלכם והיתה בי רק 'פנימיות' זו, מה שיש בחובו של כינור ובמעבה העוגב. עד שנגע בי הערבי שבמקום, והקיצני לעולם מציאותו הנוכרית. וי לי ווי לכל ישראל בעבור זה מאז ומעכשיו, עדי-עד אשר יעלו מושיעים – גואלים ההרה!

…ירושלים שלנו היא – רק באשר קידוש ההר ההוא…מאותו יום שירדתי מהר הבית ואילך – מהלך הייתי ושמעתי בכל אברי מקולות הכלים שניו מנגנים בבית המקדש. הייתי מלא מלואם…עיני הבשר מביטות בעיני הנפש ורואות: ירושלים נזר וכס בה מחכה למלכה שיבוא למלוך בה: רוח אפינו משיח ה'…

תעלה שתיקתי לפני א-לוהי – כי הרי השערים לירושלים-של-מטה סגורים לפנינו והאויב חרבו שלופה בידו כנגד עיבורה של העיר שחוברה לה, ועינו של הנכסף לבוא בשעריה – כלות מיגונם.

^

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s