ראשית ההסתתנות

בשלושה-עשר בספטמבר 1948, רצחו מסתננים מהשומרון שניים מחברי מושב אודים (מדרום לנתניה. כיום – סמוך לצומת פולג, לא הרחק ממכון וינגייט בשרון), שזה עתה עלה על הקרקע. המסתננים כרתו את אוזני השניים ואת אפו של אחד מהם. בארבעה בנובמבר פשטה כנופיה בראשות חסן פאיד על בית מגורים במושב רשפון, מצפון להרצליה, רצחה את האיכר אליעזר וייס, וחטפה את אסתר, אשתו, שהוחזרה רק כעבור חודש על-ידי הצבא העירקי שנמצא בשומרון, תמורת שבוי עירקי. ב-19 באפריל 1949 הותקפה מהמארב מכונית ישראלית שנסעה לים המלח, והובילה מספוא לבהמות. שישה צעירים, שנסעו במכונית, נהרגו, וחמישה נפצעו קשה. התוקפים תעו ביעדם. הם התכוונו לתקוף שיירת מכוניות של חניכי "השומר הצעיר", ובה כמאה נערים ונערות, שהגיעה למקום מיד אחרי הפיגוע. למחרת הותקפה יחידת טירונים של צה"ל מהמארב. אחדים מהם נהרגו. התוקפים נסוגו ללא פגע.

הפיגועים לא היו חד-פעמיים. הם נשנו בכל רחבי הארץ, ויד מערכת הביטחון קצרה מלהושיע. בשנת 1949 הרגו מחבלים ערביים 22 ישראלים.

מתוך מילשטיין
בהסתמך על בני מוריס, "מלחמות הגבול של ישראל", עמ' 69.

^

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s