העליה שבתוך העליה

המסר שמועבר אל 'עמך' הוא אל תעלו ההרה. אל תעמדו לפני תחנת הבידוק משך שעה-שעתיים כדי להיכנס למתחם הר-הבית (בעוד תיירים נכנסים בקלי-קלות). אל תסתכנו שראש הממשלה יקבל זאפטה מהמך עבדאללה בגללנו. או ממזכיר המדינה ג'ון קרי.

שלא נפר את הסטטוס-קוו.

שלא נכעיס את הרב הראשי הספרדית את הרב הראשי האשכנזי וגם כל הרבנות הראשית.

שה'רבי' מסאטמר' לא יכעס עלינו.

שהעדה החרדית לא תתרגז.

שתלמידי הרב עובדיה יוסף לא יכעסו. ושבנו האחד לא יכעס. או תלמידים אחרים לא יכעסו. וגם לא תלמידי הרב אלישיב.

כן, מחפשים את האשמים דווקא אצל היהודים, אבל ה"יהודים" באמת.

אך יש לי רק שאלה קטנה (ואני מניח שעוד הרבה באותו קו וכיוון):- בין 2000 ל- 2003, אף לא יהודי אחד עלה להר-הבית. המקום היה סגור. אחרון העולים אמנם היה אריאל שרון וגם חבר כנסת אבל עוד כמעט שלוש שנים עברו. הערבים לא הרגו אותנו, ולא טבחו בנו ולא התפוצצו עלינו?

האינתיפאדה ההיא הפסיקה בגלל שיהוידם לא עלו?

אם לא עלו יהודים להר-הבית אלא שהערבים המשיכו לבצע פעולות רצח וטרור, אז מה הייתה הסיבה?

לפני 1967, כאשר לא "שלטנו" בהר לא היה טרור, נכון? פת"ח/ארגון לשחרור פלסטין לא היה בנמצא?

לפני 1929-תרפ"ט עלינו להר או רק התגעגענו למטה בכותל, בין גללי החמורים של המוסלמים ורעש ריקודי הזיפר? אז מדוע טבחו והתפרעו אז?

האם אנחנו מתחרים בינינו לבין עצמנו מי יכול לעלות על עצמנו כדי להמציא תירוצים מדוע דווקא אנחנו אשמים?

לסיכום: איפה ההגיון היהודי שלנו?

^