בציפייה למקדש ועבודתו – הלוח

מכון "תורת הקרבנות" מבני ברק מוציא כבר כשלוש שנים גליון לימוד חודשי והחודש, חודש ניסן, יצר מין לוח זמנים עבור הקרבת רבנות ואני מביא למטה חל ממנו:

zmanim

מה שכן, כבר לפני כשנה הצעתי לחברים ליצור לוח-תלמידים שלא רק יכלול דוגמאות של זמני הקרבת קרבנות לחגים ולימים מיוחדים (לא חשבתי על כל יום ויום כמו הלוח דלעיל), אבל גם תאריכים היסטוריים הקשורים למקדש, להקמתו , לחורבנו ולנסיונות להקימו מחדש וגם ענייני משכן וכו' והנה יש כבר ממה ללמוד.

^

מודעות פרסומת

אני תוהה על מצביעי המרכז

שוב, הבחירות תלויות על איך מצביעי המרכז, אותו "קול צף" יחליטו עבור מי יתנו את אמונם.

אלא שיש לי תהייה.

פעם אחר פעם, מתוך סלידה או הרפתקאה, קולם ניתן למפלגות שבקושי שורדות קדנציה אחת של הכנסת. שוב ושוב הם בורחים מעמדה ערונית אידיאולוגית ועוברים ל"מושיעים" שאין להם שום הוכחה על יכולתם הפוליטית או המקצועית. הם מתרחקים מהמפלגות והמסגרות המסורתיות.

ד"ש.
מפלגת המרכז.
שינוי של אבא לפיד.
יש עתיד של לפיד הבן.
קדימה.

וגם הפעם.

מתי ילמדו?

^

מילה של השתוממות אודות הבחירות

אני משתומם.

כמעט בכל מערכת הבחירות מאז 1977 קמה לנו מפלגה 'חדשה', מפלגת 'מרכז' וכל פעם, לאחר קדנציה אחת או שתיים היא נעלמת.

היא לא מצליחה להגשים הרבה אבל בזמן אמת, ביום הבחירות, אותו פלח אוכלוסיה שמוגדר כ"קול צף", "קול מתלבט", "קול לא-אידאולוגי" שלא רוצה להתעסק בבטחון, בחזון ציוני, ועוד "נשואים גדולים" אלא בדיור, בחינוך ובאיכות חיים, מקים מחדש אותה תופעה חולפת ולא משפיעה אבל את האמת, אם כן, אותן מפלגות משפיעות לרעה.

בגללן לא שמאל וגם לא ימין מקבלים את הייצוג הנכון כדי לבצע מדיניות ברורה.  ובגלל זה, קמות קואליציות ואנו, אזרחי המדינה, גם מימין וגן משמאל, אינם יכולים "להוכיח" שהקו "שלנו" נכון או לא.  לא הימין מסוגל מבחינה של הקואליציות שהוא יותר וכן, גם השמאל איננו יכול.

אבל המדהים הוא שכל פעם, אותם 20%+ שוב ושוב נותנים את קולם למפלגות שאינן ממלאות את מה שהבטיחו והם שוב ושוב מצביעים, אולי מתוך יאוש אבל בוודאי ללא חוכמה פוליטית-ציבורית, עבור 'מושיעים' שמבטיחים את העולם ומלואו במקום אחת ולתמיד לאפשר לאחד משני המחנות הגדולים להוביל מדיניות לכאן או לכאן.

ואחרי זמן קצר נדע מי צודק.

האם שוב נדון לדרך-ללא-מוצא הזו בעוד יומיים?

^