מו"מ על הכותל 1912

מתוך "האור", בעריכתו של אליעזר בן-יהודה, בגליון מיום 12 במרץ 1912:-

האור 1911א

האור 1911ב

האור 1911ג

האור 1911ד

מ"החרות" מיום 12 במרץ 1912-

החרות 13-3-12

קצת רקע:

מדי פעם בפעם היו משגרים דורשות לפחה לקאדי ואלה נתעלמו מהעמדת הספסלים בשעת התפילה לפעמים אף לא הקפידו אם הספסלים נשארו גם לאחר התפילה. ולפעמים אף פרשו ווילון באמצע – מחיצה ארעית בין גברים ונשים. אילו מתפללים היו מביאים אתם גם אבנים מסותתות ופחים. לרגל זה נוצרה גם פרנסה מיוחדת אצל "עניי הכותל": לספק שרפרפים ופחים לשבת במחיר. בגלל ההתחרות בין היהודים והישמעאלים ב"מסחר" זה – הגיש האפוטרופוס על ההקדש עצומה לפני הקאדי וזה אסר להעמיד ספסל או שרפרף – שלא ייחשב זה ל"חזקה" מצד היהודים על שטה הכותל. בשנת 1912, כאשר פינו הישמעאלים את הספסלים בגסות רוח באמצע התפילה ולא הידרו פני זקנים וזקנות – מחה הרב הראשון לציון לפני הקאדי. הקאדי העביר למופתי ושניהם דחו את טענות היהודים. העביר החכם באשי את הקובלנא לשער הגבוה בקושטא. אלא שבינתיים החריפה מלחמת תורכיה באיטליה והשולטן הפסיד את טריפולי. רמזו ליהודים שאין השעה כשירה ל"מלחמת אזרחים" זו בגלל כמה ספסלים או שרפרפים…

וגם זה

ב-1840 ושוב ב-1912 קבעו השלטונות העֻת'מאנים כי "ליהודים אין זכויות על הכותל ולא על הרחבה שלידו, מלבד הזכות להתפלל". הבריטים אמצו זאת כסטטוס קוו בתקנות המנדטוריות, שקבעו כי אסור ליהודים להעמיד ספסל לישיבה, למתוח מחיצה קלה בין גברים לנשים, לקרוא בתורה, להביא אמצעי תאורה, להרים קול בתפילה או לתקוע בשופר.

רקע נוסף מספר זה

kotel rights0

kotel rights

kotel rights1

^

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s