העברית של ארץ העברית

דברים שנשאה צרויה שלו שהתפרסמו ב"אקדם מס 55 ובהם התייחסות לאיבה, מורה שלי, מרדכי/מוטה שלו:

שפת האם שלי הושפעה מן העברית של אנשי העלייה השנייה, שהאמינו בעבודה עברית ובשפה העברית, שהפנו עורף לשפות האם שלהם: רוסית, פולנית, יידיש. אימא שלי, בת לחלוצים ממייסדי קבוצת כינרת, גידלה אותי על ברכי העברית הרגישה והצלולה של שירי רחל, ואילו אבא שלי התחיל בבראשית – מדי ערב לפני השינה היה קורא באוזנינו את סיפורי ספר בראשית, ומשם נדדנו לשמות ולשופטים, לנביאים ולמלכים. הזיקה העזה שנוצרה בינינו לבין אברהם ויצחק, שרה, הגר ורבקה, גדעון, דבורה, שאול ודוד, הייתה קשורה כמובן בשפה. שפת התנ"ך וביטוייו היו בביתנו שפה מדוברת. כשבאו אורחים בזה אחר זה היה אבינו מצטט מספר איוב "עוד זה מדבר וזה בא", וכשנתקפתי דאגה מוגזמת היה אומר לי "את צל ההרים את רואה כאנשים". והמצחיק ביותר היה כשאחי ענר ניסה לקלל ילד שהציק לו וצעק לעברו "בן נעוות המרדות!" והילד כמובן לא הבין במה מדובר…

אבל אבינו לא הסתפק בעברית התנ"כית ובהיותנו בני שלוש או ארבע החל לקרוא באוזנינו את "הכנסת כלה" של עגנון. כך נחשפנו לעושר הנדיר של העברית העגנונית רבת הרבדים הניזונה מלשון מקרא ולשון חכמים, לשון חסידים ומקובלים ועוד כהנה וכהנה. לא תמיד הבנו את כל המילים, אבל זה לא פגע בהנאתנו. היינו קופצים על המיטות וצועקים "עג-נון! עג-נון!" כדי לעודד אותו להמשיך ולקרוא. העברית הייתה ערבה לאוזן ואפילו לחך, בעיקר בסיפורים שבהם תוארו מאכלים, כמו "אצל חמדת" (מספר אחר כמובן), שנהגנו לקרוא ביום הכיפורים.

ביום הכיפורים תשע"ה, יום לפני מותו, ישבתי ליד מיטתו של אבי וקראתי לו את "אצל חמדת", כפי שנהג הוא לקרוא לנו; ואף שהיה כבר בדמדומי הכרה ובקושי דיבר, הוא תיקן לי במאמץ עליון ובקול חמור את טעויות ההגייה כמו מדובר בחילול הקודש ממש.

 

^

 

^

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s