כשאנשי שכם הזמינו לעירם יהודי

שכם 10-6-26

^

מודעות פרסומת

כשסטרו לפניו של עורך "הארץ"

הנה לפניכם, שתי ידיעות אודות פרשה משנת 1926 כאשר, לפי המידע, "הארץ" הרגיז כמה מעולי פולין שמקרוב באו לאר-ישראל, במה שנקרא העליה הרביעית או "עליית גרבסקי" שזכתה לכינויה משר הכלכלה הפולני שחקק חוקים אשר הכבידו מאוד על המעמד הביניים של יהודי המדינה.

אבל גם בארץ, הגידול הדמוגפרי מחד וחוסר שווקים פיננסיים מחד גרמו לירידה מן הארץ בצורה משמעותית בין 1926 – 1928. המבוטלים היו רבים ונזקקו לקצבאות.

בספטמבר 1926 פרצו מהומות של מחאה וכך מצאתי במחקר: (עמ' 94):-

במהלך המשבר של 1926 דווח על ריבוי מעשי האלימות ועל התפרצויות למוסדות לאומיים: ובין השאר דווח על העמדתם לדין של תריסר יהודים שהתפרעו במשרדי ההנהלה הציונית, ובעת משפטם פרצו בצעקות קצביות 'חוץ לארץ – חוץ לארץ'. הדחף לעזוב הארץ ויהי מה גרם לתופעות שלא היו כמותן עד אז.

אבל ככל הנראה, כבר ביוני אירעו תופעות אלימות ודווקא עורך "הארץ", משה גליקסון, סגפ לא רק עלבונות אבל גם סטירות כפי ש"דואר היום" דיווח:-

הארץ 8-6-26

והנה הרחבה ממחרת היום, 9 ביוני 1926:

slap 9-6-26

slap1 9-6-26

חומר נוסף מיום 10 ביוני 1926 בעיתון "דואר היום":-

slap1 10-6-26

slap2 10-6-26

^

אנדריחובה

בראשית 1939, הגיעו לאדמת פולין 25 מפקדים בכירים של האצ"ל מארץ-ישראל. משך כשלושה חדשים ישבו לרגלי קצינים בכירים של הצבא הפולני, למדו יסודות של אימון צבאי סדיר ותכסיסי גרילה.  זאת הייתה תחילת המאמץ של האצ"ל להנהיג מרד גדול נגד הבריטים, לכבוש את הארץ בסיוע 40,000 בית"רים וחניכי "התאים הלאומיים" בפולין. צוות הפיקוד כלל מרדכי סטרליץ, שמואל כץ ואריה יצחקי. לפי מקור אחד, איש הקשר הפולני מטעם הממשלה היה Apoloniuszem Zarychtą.

הנושאים כללו: חבלה, קונספירציה, לחימה פרטיזנית, תכנון פעולות טרור, טקטיקה צבאית, קשר וטופוגרפיה. הם למדו נוסחאות מתימטיות, כימיה, ירי בכלי נשק רבים ועוד.  בסיום הקורס, בגמר הבחינות, התייצבו בפניהם גנרל פולני ויאיר, הוא אברהם שטרן.

בתום הקורס, רובם חזרו ארצה אבל יעקב פולני פיקד על קורס הכשרה בזופיובה, שלמה בן-שלמה על קורס ליד פינסק והלל צור הדריך ליד מזריץ' שבפולין.  בנוסף, צבי מלצר הדריך קורס בליטא.  בקיץ, נערך קורס ארצי ליד ביאלוסטוק בפיקודו של יחזקאל אורינגייל בהשתתפות מעל 120 בית"רים ובית"ריות.  עד פרוץ  מלחמת העולם השניה, התקיימו קורסים דומים בסנדובה וישניה ליד לבוב (100 משתתפים), בנוביטארג, אוסמיאנה קרוב לוילנה וליד קילצה.

לקראת יציאתה של משלחת תלמידי בית הספר ע"ש מנחם בגין בצפת, נערך תחקיר (כאן; וכאן בנסיון לאתר את מקום קיום מחנה האימונים ליד אנדריחובה. באזור, לפני המלחמה, המקום היה נודע שמרכז ספורט חורף כולל סקי עובר יהודים ובית"ר קיימה לידו מחנה קיץ.

Andrychow

הצלחנו למצוא עדות של בן המקום* ובן הזמן שהצביע על אתר, בהרי הקרפטים, מדרום לעיירה. ועוד אחת (עמ' 9).

kocierz.png

נשלח למקום, מבעוד מועד, נציג חברת הנסיעות ודיווח לנו שאכן, הספא הזה יושב על שרידים של מחנה צבאי שהיה בשימוש הצבא הפולני ובמלחמת העולם השניה אף הגרמנים ניצלו אותו.

התלמידים הגיעו למקום:

andrychova today

 

*

To tu w górach Beskidu Małego na krótko przed wojną tworzyły się zaczątki budowy przyszłego państwa Izrael i jego armii. Nim jednak to nastało na górze Kocierz koło Andrychowa powstał żydowski ośrodek sportowy, który stał się potem doskonałą bazą szkoleniową dla przyszłych żołnierzy armii izraelskiej. W czerwcu 1938 roku w Zofiówce na Wołyniu i w Porębie pod Łodzią zorganizowano obozy szkoleniowe dla bojowników Irgunu, podziemnej armii założonej przez lidera syjonistycznej prawicy Wladimira Żabotyńskiego.  Uczono tam zasad wojny partyzanckiej, dywersji, zamachów, posługiwania się bronią. Dwudziestu pięciu najlepszych wysłano do tajnego ośrodka szkoleniowego w Andrychowie, gdzie kontynuowali szkolenie pod nadzorem generała Kazimierza Fabryczego, późniejszego dowódcy armii „Karpaty”. Kursantów po zakończeniu szkolenia wysłano statkiem „Polonia” do Izraela, gdzie stanowili zaczątek przyszłej armii. Natomiast obóz szkoleniowy na górze Kocierz działał nadal. W okresie wakacyjnym zebrano młodzież skautowską z Andrychowa, Wadowic, Kalwarii, Bielska i w ramach drużyn kontynuowano szkolenie pod okiem doświadczonych instruktorów. Ostatni obóz odbył się w Andrychowie na Kocierzu w sierpniu 1939 roku. Został on przerwany przez wiadomości o zbliżającej się wojnie.
Rodzice pośpiesznie odbierali swoje dzieci odwożąc je bezpiecznie do domu. W zasobach Muzeum znajduje się część dokumentacji tych wydarzeń a szczególnie nigdzie nie publikowane ostatnie zdjęcie beskidzkich skautów.

ובתרגום דרך גוגול:

זה היה כאן בהרי ה-Beskid ]רכס ההרים המפרדי בין פולין לשכנותיה בדרום ממזרח למערב[ זמן קצר לפני המלחמה כאשר ביקשו לעצב תחילת הבנייה של המדינה העתידית של ישראל וצבאה. אבל עוד לפני תפסו את ההגה, הוקם מרכז ספורט יהודי ב- Kocierz  שמדרום ל- Andrychow, שמאוחר יותר הפך לבסיס האימונים המושלם של חיילי העתיד של הצבא הישראלי. ביוני 1938, בעיירות Zofiówka, Volyn ו- Poreba ליד לודז אירגנו מחנות אימונים עבור האצ"ל המיליטנטי ]הכוונה ל"תאים הלאומיים"[, שגייסו צעירים לצבא המחתרת שנוסד על ידי מנהיג הימין הציוני זאב ז'בוטינסקי. שם למדו את העקרונות של לוחמת גרילה, חבלה, התקפות, ושימוש בנשק. עשרים וחמישה מן ןהטובים נשלחו למרכז הדרכה סודי ליד Andrychow, שם המשיך אימון תחת פיקוחו של הגנרל Kazimierz Fabryczego, לשעבר מפקד של הצבא "הקרפטים". חלק מבוגרי הקורס לאחר האימון נשלח בספינה "פולוניה" לישראל, שם הקימו את הגרעין של צבא עתיד. בזמן האימונים במחנה בראש העבודה Kocierz ממשיך. בקיץ בני נוער התאספו מ- bb מ- Andrychow, Wadowice, Kalwaria, ביילסקו וחברי הצוות הבוגרים המשיכו לאמן תחת הפיקוח של מדריכים מנוסים. המחנה האחרון התקיים Andrychow על Kocierzu באוגוסט 1939. הוא הופרע על ידי חדשות על המלחמה מתקרבת.

ההורים במהירות לקחו בחזרה את ילדיהם והחזירם בשלום הביתה.

 

____

משתתפי הקורס:

צבי אבן-זהב, אבנר ארליך, שלמה בן-שלמה, משה הורביץ, ירחמיאל הלוי, שלמה לוי, אביאל כץ, יעקב לבשטיין, אליהו לנקין, שלמה לס, מרדכי מאיר, צבי מלצר, מבי מרומי, יעקב מרידור, משה נחמד, שלמה פוזנר, יעקב פולני, זלמן פורטנוי, צבי פרונין, יצחק צלניק, מיכאל רבינוביץ, דב רובינשטיין,  וצבי רנד.

ליבת הזכות לחופש הדת – גם בהר-הבית

איננו עוד זקוקים לרבנות הראשית והסכמתה וקביעותיה:

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מתנגד לחוק המקוואות וטוען כי הדבר פוגע בחופש הדת, עד כדי פגיעה בכבוד האדם ובזכות לשוויון. אמש פירסם היועץ חוות דעת, המתייחסת להצעת חוק שירותי הדת היהודיים, שעניינה הגבלת השימוש במקוואות ציבוריים אך ורק לטבילה שמקיימת את כללי מועצת הרבנות הראשית.

על פי המסמך, "התרת הטבילה במקוואות ציבוריים בדרך הלכתית מסוימת בלבד, באופן אשר מונע לחלוטין קיום טבילה במקוואות ציבוריים מצד אלו אשר פועלים על פי מנהג שונה, פוגעת בליבת הזכות לחופש הדת, העולה כדי פגיעה בכבוד האדם המעוגן בחוק היסוד, כמו גם בזכות לשוויון".

המסמך בעצם מאיין את הצורך בסעיף 4 לחוק השמירה על המקומות הקדושים:

שר הדתות ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, לאחר התייעצות עם נציגים של בני הדתות הנוגעות בדבר או לפי הצעתם. ובהסכמת שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

האיסור של הרבנות הראשית על כניסה למתחם הר-הבית כמו גם השפעתו של רב הכותל המקומות הקדושים אינו שייך וקשור.

^

ממתי יש לנו צרות עם הצלב האדום?

כנראה, השורשים העימות בין התנוהה הציונות והצלב האדום הוא בן מאה על פי מכתב זה מחיים וייצמן אל אשתו מיום 11 ביולי 1918 שנשלח מתל-אביב:

DSCN5470 - Copy

ומאז, אין יום של שקט.

^

ממש ליד שילה

מתוך הספר "מגילת הגדוד" של זאב ז'בוטינסקי:

החזית הראשונה

     ההיסטוריה הצבאית הממשית של הבאטאליונים שלנו מתחלקת לשלושה חלקים:  הקיץ בחזית-שכם, ההתקפה בעמק-הירדן, שביתת-הנשק.

     התקופה הראשונה עברה מתוך שקט יחסי.  אחר הקרבות הקשים של החורף האחרון, כשהתורכים נהדפו מארץ-ישראל הדרומית, החליטו שני הצדדים לנוח.  ביחוד התורכים הסתלקו מכל יזמה;  ההתנגשויות באו תמיד ביזמתם של האנגלים, וגם הן לעתים רחוקות. 

     רובם של קוראַי הצעירים היו בודאי בעצמם בחזית;  ואולם יתכן, שתנאיה של מלחמת-ההרים אינם מוכּרים להם ביותר.  חזיתנו נמצאה, כאמור, בחצי-הדרך בקו ישר בין ירושלים ובין שכם.  כשנוסעים במכונית מירושלים לשכם, עוברים קודם על-יד הכפר אַל-בּירה:  זוהי  "בּאֵרוֹת-בנימין"  העתיקה  (עיין שמואל ב', ד', ב' וגו'). הלאה, עמוק בגיא, שוכן הכפר עין-סיניה:  בדברי הימים ב', ג', י"ט, הוא נקרא בשם  "ישנה".  צריך היה לנטות מן הכביש שמאלה ולהיכנס לעמק צר, שהערבים קוראים לו ואַדי-אֵל-ג'יבּ.  כאן, בין שני כפרים ערביים ריקים מאדם, השתרעו הקוים שלנו.  שם הכפר משמאל – אַבּוּאֵין;  מימין – ג'ילג'יליה.  זו היא, כנראה, "גלגל"  בירת  "מלך גויים", שנזכרה בספר יהושע  (י"ב, כ"ג). 

     ציירו לעצמכם רכס-הרים ארוך, בגובה 2500  רגל בערך, המשתרע ממערב למזרח.  מצד צפון – גיא עמוק, המשתרע אף הוא לאורך, ומעבר השני של הגיא – רכס מקביל שני של הרים, והוא עוד גבוה מן הראשון. 

שרקש

המחנה שלנו נמצא על הרכס הראשון, המחנה התורכי – על הרכס השני;  מפסגה אחת עד לפסגה השניה כשלושה קילומטרים.  שני המחנות חונים, כמובן, לא על הפּסגות, אלא כמאה רגל למטה מהן, על אותו מורד, שהאויב אינו רואה אותו.  ביום אסור לעלות על הפסגה;  הזקיפים ישבו בצריפי-אבן מוּסווים, שנקראו  "אוֹ פּיפּ"  (Observation Posta).  בלילות היינו יושבים בחפירות במורד המגולה של ההר;  החפירות לא היו עמוקות, בעצם לא היו חפירות, אלא בּרוּסטוֶרים, שנקראו אצלנו בשם ההינדוסטאני  "סאַנגאַר".  מלבד זאת היה נשלח בכל לילה משמר אל העמק, מחמת החשש, שמא יתחיל האויב בהתקפה.

^

הנטייה הגל"צית

הקראתם רשימתו של דרור אידר ב"מקור ראשון" בשבוע שעבר?  תגובה לזו של ירון דקל, מפקד גל"צ?

הוא ציין את חוסר האיזו המשווע של תוכניות התחנה בתחום האקטואליה, ששם יש יד חופשית ופה חופשי לכוון את הדיון לכיוונים רצויים, לנושאים מסויימים, לדעות של עמדות ידועות.

כדי לסייע לכם, הנה הרשימה מאתר התחנה: ואתם יכולים לשפוט בעצמכם

אילנה דיין, אלי ישראלי ואפי טריגר, ברדוגו ליפשיץ ושלונסקי, יעל דן, ניב רסקין, ספי עובדיה ויועז הנדל, עידן קוולר ומירי נבו, עודד לבינסון, קובי אריאלי, רזי ברקאי, רינו צרור, רן יבנאי, שבל כרמי-מנסור

ברור עכשיו איך התחנה מוטה לעבר השקפה אידאולוגית-תרבותי-פוליטית-חברתית מסויימת?

 

^