ההתנשאות, הזלזול והשנאה

מצאתי חוברת זו, 64 עמודים של פגיעה לא רק במוסדות המדינה ובצבא שממילא יש מי שחושב שלא צריך לציית לחוקים או לשרת בצה"ל, אבל המחברים עוסקים בליבוי יצרים שלא לצורך.  ועל-ידי כך, לדעתי, מקלקלים את רוח התורה ובסופו של דבר, פוגעים בחברה שממנה ובשמה הם באים. ממש אין צורך בזבוב כדי לתאר את המגייסים.

ואין צורך בתוספת מלים כי האיורים מספרים הכול:

dscn7280

 

dscn7281-2DSCN7282.JPG

dscn7284

dscn7283

^

מודעות פרסומת

העניין פשוט: חוסר נוכחות יהודים פוגע יותר

התפרסם מכתבו של הרב שמואל אויערבאך בתגובה להתגברות העולים להר-הבית מקרב מחנה החרדים:

8d2meey2__w968h1147q95

העניין הוא שחוסר נוכחות יהודים בחצרות בית ה' הוא אשר, אולי, מביא עלינו החלטות של התנכרות לקשר ההיסטורי, הדתי והלאומי של עם ישראל למקום קדשו.

^

חוסר נוכחות יהודים בהר-הבית הוא הפוגע

התפרסם מכתבו של הרב שמואל אויערבאך

8d2meey2__w968h1147q95

אבל סביר יותר שחוסר נוכחות יהודים בהר הבית פוגע בהכרת האומות למי שייך המקום הקדוש הזה.

מי שמוותר אינו מרוויח.

וטוב לעניין במאמרו של הרב יצחק ברנד.

^

לא התפרסם

מכתב זה התפרסם במוסף "הארץ" ביום 27 במאי 2016:-

נרדפים ולאומניים

קראתי בעיון את הראיון עם זאב דגני (מוסף "הארץ", 13.5), ואף הפצתי אותו בין חברותי המורות והמורות בפנסיה, כמוני. ברצוני לחזק את דבריו בעניין המסעות למחנות ההשמדה. מראשית התהליך, כשעדיין היה בחיתוליו בבית הספר שבו לימדתי, התנגדתי למסעות אלה. לא נוח ולא נעים להיות במיעוט, מחוץ למעגל המחבק של הקונסנזוס. יתרה מכך, אלה הרואים בהוצאת המסעות שליחות ציונית / לאומית / חינוכית מתייחסים למבקרים את עצם קיום המסעות של בני נוער למחנות ההשמדה כאל כופרים בעיקר.

מנהלי בתי ספר מתנאים בגודל המשלחת שהם מוציאים: משלחת גדולה משמעה בית ספר טוב יותר. מעבר לכך, קמה מעצמה כלכלית סביב המשלחות, ולכן אף אחד לא יעז למוטט אותה. אף אחד במערכת החינוכית לא שוקל אם נכון להוציא בני נוער בשלב ההתבגרות לפגישה מסיבית כזו עם הרוע.

פרופ' רחל אלאור, שהגיבה בדיון טלוויזיוני לפני שנים לטענה שאולי מסעות כאלה אינם מתאימים לבני נוער, ענתה כי במערכת החינוך יש ארגון שמאפשר הכנה מרוכזת לקראת המסע. זו ההצדקה. אנחנו במו ידינו שמים את המוות כמודל חינוכי מרכזי. מובן שנוער צריך לדעת מה התרחש באותן שנים נוראות: יש אינספור דרכים אחרות לנכס לו ידע, ובארץ יש מוסדות הולמים לביקורי נוער. לא צריך "להפליג למרחקים".

אין ספק שאנו תורמים להתהוותו של נוער עם תחושת נרדפות, שהשקפת העולם הלאומנית היא חלק ממאפייניו. וזה חוזר אלינו כחברה, כמדינה.

אסתר דת נתיב, מורה לשעבר, קיבוץ גבעת חיים איחוד

ואני שלחתי מכתב תגובה משלי:-

אסתר דת נתיב במכתבה (מוסף "הארץ",27.5) מעלה סיבות המצדיקות, לטענתה, התנגדות למסעות של בני נוער לאדמת פולין כדי להכיר את שנות השואה. אבל יש עוד פן של ביקורת והוא, האם אפשר לשפר את התכנים החינוכיים בהם?

למשל, אין כל התייחסות משמעותית לחיי היהודים בפולין שבין המלחמות מבחינת השלטון המקומי, אם מדיניותה של ודיסלב גרבסקי בשנות ה- 20 והשפעתה על העלייה הרביעית בארץ-ישראל או תופעות הפוגרומים בשנות ה-30. האם התלמידים לומדים את השיר "העיירה בוערת" ונסיבות כתיבתו ועל חברי בית"ר והמזרחי שבמקום הפעילו נשק באותו פוגרום בפּשִיטִיק ב- 1936? האם הם לומדים על תוכנית ה"אבקואציה" של ז'בוטינסקי ועל ההתנגדות לה?  האם הם לומדים על מפעל ההעפלה שהתחילה עוד בתחילת שנות ה-30? האם הם לומדים על תוכנית ה-40,000 של יאיר שטרן ועל קורס הגרילה בהדרכת קציני הצבא הפולני עבור 25 מפקדי האצ"ל מן הארץ באנדריחוב בראשית 1939 וקורסי ההמשך שהדריכי בוגרין ברחבי פולין להכשרת לוחמים? האם שיר אחד בלבד של אורי צבי גרינברג מופיע כחומר עזר לטכסים? האם הקרב בכיכר מורונוסקה של אצ"י נלמד?

אולי דרושה חשביה של רביזיה של תוכנות המסעות לפולין ולא ביטולה?

ישראל מידד

שילה

היתפרסם?

^