שלושה המבצעים רצח אופי ב"הארץ"

כותב אהוד עין-גיל ברשימתו המתפרסמת ב"הארץ": "על בוגדים וגיבורים אלמונים" ומצטט את יחיען ויץ שכתב באותו עיתון ביום 27.3, ברשימה בשם "האומנם ברית פרקטית?" כי

"כשהיה סטודנט לתואר שני, בשלהי שנות ה–70, שמע ממורו יהודה באואר, שבכל העולם היהודי ניתן למצוא שתי דוגמאות בלבד לשיתוף פעולה עם הנאצים מתוך הזדהות עם דרכם: הראשון הוא אברהם גנצווייך, סוכן נאצי ומלשין בגטו ורשה, והשני אברהם שטרן, מפקד לח"י בארץ."

כמובן, באואר קצת משבש העניינים כי פשוט קווי ההשוואה אינם נכונים.

יאיר לא הזדהה עם דרך הנאציזם למרות מה שנכתב בפנייה שלו לצד הגרמני. ובכך יש כל ההבדל למה שבאואר, וויץ, מנסים לעשות: רצח אופי.

הבלוג של מוזיאון לח"י מספק תשובה טובה מאוד ובין היתר, נכתב שם:

יאיר רוצה לשכנע את הגרמנים לרכז את היהודים בארץ ישראל. הוא אינו בטוח שישתכנעו אבל חושב שחובה לנסות, לכן הוא מנסה לבוא במגע עם הגרמנים ולהציע להם את תכניתו. לשם כך הוא שולח את חבר המחתרת נפתלי לובינצ'יק לביירות, לפגישה עם נציג משרד החוץ הגרמני. לובינצ'יק מציג לגרמני את התכנית  –  פתרון "בעיית היהודים" באמצעות פינויים לארץ ישראל והקמת כוח צבאי יהודי שיסיע לכבוש את הארץ מידי הבריטים. הנציג מקשיב בנימוס ובזאת תם העניין…חשוב לציין כי בשעה שיאיר הגה את רעיון הקשר עם גרמניה לא היה לו, כמו לאף אחד אחר, שמץ של מושג מהו גודל האסון העומד להתחולל באירופה. הוא גם לא ידע מאומה על "הפיתרון הסופי". ועידת ונזה נערכה רק ב-20 בינואר 1942, שמונה ימים לאחר שנרצח ע"י הבריטים. בראש מעייניו של יאיר עמד רק גורלו של העם היהודי והצלתו.

באואר, איש הפלמ"ח, צריך לדעת שחברי הפלמ"ח הוקמו ממש לשרת את הצבא הבריטי במלחמתו מעבר לקווי הגבול בלבנון ומאוחר יותר, התגייסו מתוך התנדבות למאמץ של הבולשת הבריטית לחסל את המחתרות אצ"ל ולח"י.  אם לשפוט לפי יחסי לתוכניתו של יאיר הרי השפיטה שלנו כלפי הפלמ"ח צריכה להיות 'לא מספיק' בגדול.

^

 

 

הפגנת ה"טנקים" מצעד יום העצמאות תשכ"ז

אם כבר הספקתם לקרוא בחוברת של חגי סגל, "זיכרונות ושופרות, 50 שנה למלחמת ששת הימים" שצורפה לגליון "מקור ראשון" השבת, אז בוודאי ראיתם בעמד 27, בתחתית הטור האמצעי וההמשך בראש הטור השלישי אזכור של הפגנת חברי בית"ר אשר פרצה לתוך המצעד הצבאי שנערך בירושלים לרגל יום העצמאות במחאה על ההגבלות שממשלת ישראל קבלה על עצמה שלא להכניס "רכב צבאי כבד" בעיר המחולקת שדומני אף לא מדינה אחת הכירה בריבונותה של עישראל עליה ואגב, גם עד היום (אם כי כנראה רוסיה אתמול שינתה את דעה).

השתתפתי בהפגנה בהיותי חניך המכון למדריכי חו"ל של מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות (מחזור ל"ט) כנציג בית"ר צפון-אמריקה.

הנה חלק מחיילי צה"ל עוברים במעלה רח' המלך ג'ורג':

DSCN7423

DSCN7419

התאספנו במעו"ז בית"ר שהיה נמצא בבנין שהיום איננו קיים באזור "טליתא-קומי".

הדיקטים הוכנו בצורת טנקים וירדנו בשביל הצר מן החצר וחיכינו לאות להתפרצות לתוך שורות הצועדים.

הנה הראשונים שהצליחו לפלס דרכם פנימה

DSCN7421 (2)

אבל מהר מאוד הכוחות התעשתו והייתה התעמתות על המרחב

DSCN7422

שהסתיימה כעבור לא יותר משתי דקות

DSCN7420

מעצרים לא היו.

התחברנו למחלקי הכרוז של "החוגים הלאומיים" שד'ר ישראל אלדד הכין עם המסר שהכותל עדיין בשבי, והמשכנו את החגיגות שלנו.

_____________________________

נ.ב.  עכשיו מצאתי רשימה של דוד בן-גוריון המתריע נגד הססנות הממשלה שדחתה כבר פעמיים את המצעד והנה חלק מנימוקיו:

bg march

^