שלושה המבצעים רצח אופי ב"הארץ"

כותב אהוד עין-גיל ברשימתו המתפרסמת ב"הארץ": "על בוגדים וגיבורים אלמונים" ומצטט את יחיען ויץ שכתב באותו עיתון ביום 27.3, ברשימה בשם "האומנם ברית פרקטית?" כי

"כשהיה סטודנט לתואר שני, בשלהי שנות ה–70, שמע ממורו יהודה באואר, שבכל העולם היהודי ניתן למצוא שתי דוגמאות בלבד לשיתוף פעולה עם הנאצים מתוך הזדהות עם דרכם: הראשון הוא אברהם גנצווייך, סוכן נאצי ומלשין בגטו ורשה, והשני אברהם שטרן, מפקד לח"י בארץ."

כמובן, באואר קצת משבש העניינים כי פשוט קווי ההשוואה אינם נכונים.

יאיר לא הזדהה עם דרך הנאציזם למרות מה שנכתב בפנייה שלו לצד הגרמני. ובכך יש כל ההבדל למה שבאואר, וויץ, מנסים לעשות: רצח אופי.

הבלוג של מוזיאון לח"י מספק תשובה טובה מאוד ובין היתר, נכתב שם:

יאיר רוצה לשכנע את הגרמנים לרכז את היהודים בארץ ישראל. הוא אינו בטוח שישתכנעו אבל חושב שחובה לנסות, לכן הוא מנסה לבוא במגע עם הגרמנים ולהציע להם את תכניתו. לשם כך הוא שולח את חבר המחתרת נפתלי לובינצ'יק לביירות, לפגישה עם נציג משרד החוץ הגרמני. לובינצ'יק מציג לגרמני את התכנית  –  פתרון "בעיית היהודים" באמצעות פינויים לארץ ישראל והקמת כוח צבאי יהודי שיסיע לכבוש את הארץ מידי הבריטים. הנציג מקשיב בנימוס ובזאת תם העניין…חשוב לציין כי בשעה שיאיר הגה את רעיון הקשר עם גרמניה לא היה לו, כמו לאף אחד אחר, שמץ של מושג מהו גודל האסון העומד להתחולל באירופה. הוא גם לא ידע מאומה על "הפיתרון הסופי". ועידת ונזה נערכה רק ב-20 בינואר 1942, שמונה ימים לאחר שנרצח ע"י הבריטים. בראש מעייניו של יאיר עמד רק גורלו של העם היהודי והצלתו.

באואר, איש הפלמ"ח, צריך לדעת שחברי הפלמ"ח הוקמו ממש לשרת את הצבא הבריטי במלחמתו מעבר לקווי הגבול בלבנון ומאוחר יותר, התגייסו מתוך התנדבות למאמץ של הבולשת הבריטית לחסל את המחתרות אצ"ל ולח"י.  אם לשפוט לפי יחסי לתוכניתו של יאיר הרי השפיטה שלנו כלפי הפלמ"ח צריכה להיות 'לא מספיק' בגדול.

^

 

 

מודעות פרסומת

הפגנת ה"טנקים" מצעד יום העצמאות תשכ"ז

אם כבר הספקתם לקרוא בחוברת של חגי סגל, "זיכרונות ושופרות, 50 שנה למלחמת ששת הימים" שצורפה לגליון "מקור ראשון" השבת, אז בוודאי ראיתם בעמד 27, בתחתית הטור האמצעי וההמשך בראש הטור השלישי אזכור של הפגנת חברי בית"ר אשר פרצה לתוך המצעד הצבאי שנערך בירושלים לרגל יום העצמאות במחאה על ההגבלות שממשלת ישראל קבלה על עצמה שלא להכניס "רכב צבאי כבד" בעיר המחולקת שדומני אף לא מדינה אחת הכירה בריבונותה של עישראל עליה ואגב, גם עד היום (אם כי כנראה רוסיה אתמול שינתה את דעה).

השתתפתי בהפגנה בהיותי חניך המכון למדריכי חו"ל של מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות (מחזור ל"ט) כנציג בית"ר צפון-אמריקה.

הנה חלק מחיילי צה"ל עוברים במעלה רח' המלך ג'ורג':

DSCN7423

DSCN7419

התאספנו במעו"ז בית"ר שהיה נמצא בבנין שהיום איננו קיים באזור "טליתא-קומי".

הדיקטים הוכנו בצורת טנקים וירדנו בשביל הצר מן החצר וחיכינו לאות להתפרצות לתוך שורות הצועדים.

הנה הראשונים שהצליחו לפלס דרכם פנימה

DSCN7421 (2)

אבל מהר מאוד הכוחות התעשתו והייתה התעמתות על המרחב

DSCN7422

שהסתיימה כעבור לא יותר משתי דקות

DSCN7420

מעצרים לא היו.

התחברנו למחלקי הכרוז של "החוגים הלאומיים" שד'ר ישראל אלדד הכין עם המסר שהכותל עדיין בשבי, והמשכנו את החגיגות שלנו.

_____________________________

נ.ב.  עכשיו מצאתי רשימה של דוד בן-גוריון המתריע נגד הססנות הממשלה שדחתה כבר פעמיים את המצעד והנה חלק מנימוקיו:

bg march

^

ערב במוסד ון-ליר

לרגל צאת גליון 47 של "תיאוריה וביקורת" נערך ערב עיון ודיון במוןסד ון-ליר. בין המאמרים:

מקובניה עד אל-בוארה: גנאלוגיה של ההמשגה הפלסטינית להתיישבות היהודית בפלסטין/ישראל
הונידה ע'אנם
בין גטו־פוליטיקה לגיאו־פוליטיקה: התנחלויות חרדיות בגדה המערבית
לי כהנר
"תוספת ערבי": על פרדוקס ההתנחלויות העירוניות בירושלים
חיים יעקובי, וונדי פולאן
המרחב האפור של ההתיישבות בשטחים: ניתוח גיאוגרפי־משפטי של המאחזים
ארז צפדיה
פוסט גוש אמונים: על אמונה, גאולה ומשיחיות בהתנחלויות הגדה המערבית
אסף הראל
לאחוז במרחב: ייצוגי ההתנתקות בקולנוע התיעודי ובשירה של הקהילה הדתית־לאומית בישראל
יעל שנקר
דוח מחקר: מדינת הרווחה של המתנחלים
אמטאנס שחאדה
מסה וביקורת – שלטון הנאמנות: ההתנחלויות ומיסוד ההיגיון האנטי־דמוקרטי של משטר ההפרטה הישראלי
דני גוטוויין

לדברי העורכים:

יליון 47 של תיאוריה וביקורת מוקדש למחקרים חדשים על ההתנחלויות בגדה המערבית.
בניגוד לתמונת המחקר הדומיננטית והרווחת, שמעניקה משקל חסר פרופורציות להתנחלויות האידיאולוגיות ומתמקדת במניעים הדתיים-משיחיים של מפעל ההתנחלות, גיליון זה מציע מסגרת אנליטית חלופית לניתוח ההתנחלויות שעוסקת בתהליך ההיטשטשות של הקו הירוק ובהפיכתן ההדרגתית של ההתנחלויות לחלק מהמרחב הישראלי ה"נורמלי".

הקהל נאמד בכ- 100 איש, רובם הגדול מבוגר (כנראה שהבעיה הדמוגרפיתת האמיתית של השמאל היא התמעטותם כמשקל כמותי  בפוליטיקה הישראלית). המשתתפים היו: פרופ' שי לביא, פרופ' איתן בר-יוסף
.ד"ר הונידה ע'אנם, ריבי גיליס, ד"ר לי כהנר, פרופ' אורן יפתחאל והעורכים-אורחים: אריאל הנדל וארז מגור

20170321_195709

ד"ר ע'אנם העדיפה לשאת דברים "פוליטיים" עפ"י הגדרתה:

20170321_183545

לי כהנר מוזמנת לבימה והתייחסה לישובים מאוכלסי חרדים ורמזה שאין להם אידיאולוגיה אלא רצון להינות מדיור טוב והדגישה את האפשרויות הטובות לקים מרחב חרדי מוגן בעבר לקו בירוק.

20170321_190736

גם דרור אטקס, אשר רשימתו המשותפת לו ולעמירה הס נכללת בגליון, אף הוא היה בקהל:

20170321_202856

בסוף ארבעת הדוברים, עלה אורן יפתחאל להגיש דברי הערכה:

20170321_192416

ועכשיו לכמה הערות ורשמים.

כנראה שכמובן, החבורת לא איפשרה הצגת תמונה אחרת אלא רק דעות המנוגדות למפעל ההתנחלויות. אני מניח שאם היה ידוע לעורכים על המחקרים והמאמרים היוצאים מטעם אונברסיטת אריאל או שמופיעים בקבצים של הכנסים של מחקרי יהודה ושומרון פרי עטם של אקדמאים ממוסדות רבים גם כן לא היו כותביהם מוזמנים להשתתף, או אולי אני טועה.

הכנס היה בעיקר פוליטי, של התנגדות נחרצת למציאות של ההתנחלויות והמתנחלים.

לא רק פוליטי אלא הגוון היה קיצוני והשיא היה בדברי יפתחאל אשר הביע עמדות כמעט אנטי-ציוניות כאשר הגדיר את התנועה שהקימה את מדינת ישראל כ"קולוניאלית". לפיו, הקו הירוק מדבר רק ערבית, ציטוט של משורר ערבי, ושהוא קיים יותר עמוק ממה שחושבים,  והוא דיבר נגד נסיונות של נירמול.והוא לא נעלם אלא קיים רק בשביל ערבים.

לתפיסתו, הקולוניאליזם מושתק ולא מוזר כמעט. התוצאה של המצב הוא לאומיות מתחפרת המובילה לאפרטהייד. והוא דיבר על "מקום חשוך" ועל "פינה קולוניאלית".  השטחים מספחים את ישראל.

נדמה לי שככל שהמצב נראה בעיני ישראלים אלה כבלתי הפיך וקשה, הם הופכים לקיצוניים יותר עד כדי שלילת המפעל הציוני מעיקרה.

בעצם, נהניתי מאוד מן הערב.

^

דבריי במושב ראשון של השדולה למען הר הבית

השתתפתי היום במפגש ראשון של השדולה החדשה למען הר הבית שקמה בכנסת:

17202984_10212231099042557_5355368402202186169_n

הייתי אחרון הדוברים (את הכנס צולם בידי יהושע וונדר)  ואני משחזר דבריי:

אני מבקש לדבר על…ירדן.

קיים הסכם בין ירדן לבין ישראל ויש בו סעיף 9 שכתוב בו ביתן היתר:

מקומות בעלי משמעות היסטורית ודתית ויחסים בין-דתיים

1. כל צד יאפשר חירות גישה למקומות בעלי משמעות דתית והיסטורית.

2. בהקשר זה, בהתאם להצהרת וושינגטון, ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הקיים של
הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים. בשעה שייערך
המשא-ומתן על מעמד הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי
במקומות קדושים אלה.

3. הצדדים יפעלו יחד לקדם יחסים בין-דתיים בין שלוש הדתות המונותאיסטיות במטרה
לפעול למען הבנה דתית, מחויבות מוסרית, חירות הפולחן הדתי, וסובלנות ושלום.

ואני מעיר שלוש נקודות:

ראשונה, למרות אי-קיום ההתחייבויות אלה מצד ירדן לא זכור לי שום מחאה דיפלומטית או זימון השגריר לבירור או נזיפה מצד ישראל.

שניה, לאחר ההסכם שנחתם במרס 2013 בין הרש"פ וירדן לפיו הופך המלך לפטרון של המקומות הקדושים ויש בו סתירות בינו לבין הסכם השלום, שוב לא זכור לי ערעור מטעם ממשלת ישראל.

ושלישית, רבים מאתנו שמחים לאיד על כשלונו של ג'ון קרי אבל בדבר אחד הוא הצליח בגדול.

במפגש עם ראש הממשלה נתניהו באוקטובר 2015, אותו מפגש שיזם את מצלמות הפיקוח שבסופו של דבר לא יצאו לפועל בגלל התנגדות הרש"פ, הוא כן הצליח לקבע הכרה רשמית והודאה של ישראל ב"סטטוס-קוו" שהיה ענין פנים-ישראלי בעל-פה וכעת הוא נקבע כדבר מדיני בינלאומי.

המכלול הזה מפריע לכל התקדמות רצינית בהר-הבית כמקום קדוש יהודי ומתן זכויות ליהודים במקום. אם יש אפשרות לגרום לנתניהו

to walk back

דהיינו לקחת בחזרה את כל העניין הזה אני מקווה שהשדולה ערה לצורך הדבר.

מהופעתי:

tmk4

tmk5

^

 

הפוגרום בפרישטיק

האירוע של 6 במרס 1936 בעיירה הפולנית פרישטיק שהתפתח לכדי פוגרום אך אחד שיהודים הגנו על עצמם בנשק חם "זכה" לתהודה הודות לשיר "העיירה בוערת" או במקור: אונדזער שטעטל ברענט!,.

אולי מה שלא כך-כך ידוע הוא שחברי בית"ר שימשו כגורם מרכזי בחבורה של לאנשי ההגנה העצמית

betarp

betarp1

^

מה שווה עמותת "עמק שווה"

עמותת "עמק שווה"

logo-emekshave

פעילה בצורה הורסת והרסנית כנגד מפעלי ארכיאולוגיה שבארץ-ישראל שלפי השקפת החברים בה, ובוודאי לפי רוח המימון, כאילו תורמים לחיכוכי סכסוך או לפי לשונם:

עמק שווה הוא ארגון הפועל למען זכויות תרבות ומורשת ושמירה על אתרי העתיקות כנכס ציבורי, השייך לכל הקהילות והעמים.

כמובן, זה שאתרי וממצאי ארכיאולוגיים של עמים שהיו בארץ בטרם בואם של בני ישראל או שכבשו אותה לאחר התנחלותם של שבטי ישראל בה נשמרו כהוגן לא מפריע לסיפר (נרטיב).

הם פעלו נגד תל שילה ואף הוסיפו פוסט גזעני בנושא:

keremnavotshiloh

 

ולאחרונה משכו עתירה אחרת נגד הביאר בגוש עציון.

מה שהצחיק אותי בכל זאת שמקור השם "עמק שווה" נמצא בסיפור של קרב אברהם אבינו, אז עדיין אברם העברי, על מנת לשחרר את לוט מן השבי כמסופר בבראשית פרק יד

יג וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם. יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם. יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ–אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. יט וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

שימו לב למהות: מלך סדם (אולי רמז לפעילי עמותת "עמק שווה" דהיום) יוצא לקראת אברם העברי המנצח בקרב ופוגשו בעמק השווה. והוא והמלך של ירושלים, מלכי-צדק, מעניקים לו מתנה של הוקרה וכבוד ומברכים אותו בשם אל עליון, קנה שמים וארץ

שוב:

 וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ,  וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ–אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.  וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר:  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

אז מי כאן פועל למען "זכויות"? חופרי תל שילה ואתרים אחרים םברחבי יהודה ושומרון ומשמרים אותם ואת כל הממצאים בהם או ההורסים מ"עמק שווה"?

מי נאמן יותר למפגש וההודאה שהיה בעמק שוה המקורי?

^

על תוכנית 'הבנ"ים'

אני אחראי על תופעת 'נוער הגבעות'. כך נאמר לי בכל הזדמנות. לשמחתי, התדירות ירדה מכיוון שההתפרצויות של גרפיטי, אלימות ועוד כמעט ונעלמו.

מעבר לכמות השולית של הדבר כ"מייצג" של המחנה האמוני-לאומי, אין ספק שהמעשים היו והינם פשעים, בלתי-מוןסריים, לא נכונים ופוגעים כבומברנג במפעל ההתיישבותי.

ועכשיו אני למד על 'תוכנית תהבנ"ים' למרות שהדבר התפרסם מזמן:

לאחרונה התקבלה במועצה האזורית מטה בנימין החלטה לקחת אחריות מלאה על הטיפול בנוער שנמצא בגבעות בבנימין, מתוך אותה הבנה שאלה הם בנינו. לשם כך נבנתה תכנית מערכתית מקיפה וכוללת שעשויה לתת מענה בר קיימא לנוער שנמצא כעת על הגבעות ואף להקטין ולמנוע נשירה של נוער נוסף לגבעות בעתיד – תכנית הבני"ם – המתייחסת אל ארבעת מעגלי ההשתייכות של הנערים, מתוך הבנה כי קיים הכרח לעסוק במקביל בכל ארבעת המעגלים, כיוון שהזנחת כל אחד מהם תוביל לאיבוד ההישגים באחרים. המעגלים המרכיבים את ראשי התיבות הבני"ם הם: בבתי הספר, בתי החינוך; ננוער, בנים ובנות שלנו הנמצאים בגבעות; ייישוב, קהילה, שייכות; םמשפחה. הורים, אחים.

לפי הידיעה שקראתי בשבועון "שביעי", גליון 246, 24.2.17, הוקצב כ- 3 מליון ש"ח לדבר.

עוד:

התכנית כוללת עבודה עם כל בני הנוער שנמצאים בשטחי המועצה גם אם הם אינם תושבי בנימין, ועבודה גם עם צעירים בגילאי 18-24 שנמצאים בגבעות. התייחסות נדרשת גם לנערות בעלות פרופיל דומה למרות שהן נמצאות פחות במוקד תשומת הלב הציבורית.

להשלמת התכנית – נדרש עיסוק גם בטיפול וגם במניעה, בכל מעגלי הפעילות, ושיתוף פעולה הדוק עם גורמי הרווחה, החינוך, הקב"סות והעמותות השונות הפועלות בתחום זה, הן בתחום המועצה והן מחוצה לה (כאשר מדובר בנער שמקום מגוריו המקורי איננו בבנימין).

 התכנית תכלול בין היתר עבודה של דמויות מוכרות שיצרו קשר משמעותי עם הנוער והצעירים,

סיוע להורים ולאחים, תושבי בנימין, המתמודדים עם נער שנמצא בגבעות; העלאת המודעות בקרב הצוותים החינוכיים, לתופעת הנשירה לגבעות, וכן איתור בני נוער הנמצאים בסיכון לנשירה במוסדות החינוך וטיפול בהם; חיזוק הקשר בין היישובים לגבעות והנעתם ללקיחת מידה של אחריות ומעורבות בנעשה בגבעות הסמוכות אליהם.

בהצלחה לעוסקים במלאכה קדושה זו ובתקווה לעתיד.

^