מה, "דבר המלך במועצתו 1924" עדיין קיים?

כפי שקראתי, בתשובתה של הרבנות הראשית לישראל לעתירתם של הארגונים והקבוצות, מהארץ ומחו"ל, אשר תובעים הכרה במנהגיהם השונים מהיהדות המסורתי, דהיינו, מנין מעורב גברים ונשים, נשים קוראת בתורה ותקועות בשופר וכיוצא באלה, היא מסתמכת על "דבר המלך במועצתו משנת 1924".

נטען ש

חוות דעת: בג"ץ לא מוסמך לדון בכותל

חקיקה זו קבעה בזמנו

לא יבורר ולא יוחלט על ידי שום בית משפט בישראל כל משפט או ענין הקשורים במקומות הקדושים או בבנינים הדתיים או במקומות הדתיים בארץ ישראל או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בארץ ישראל:
בתנאי ששום דבר האמור בזה לא יפגע ולא יצמצם בשיפוט שהוקנה לבתי הדין הדתיים עפ״י דבר המלך במועצה הנ״ל ובהתאם לו.
נתעוררה שאלה אם איזה משפט או ענין נופלים בגדר הסעיף הקודם, הרי עד שתוקם ועדה שינתן לה השיפוט על ענינים המפורטים בסעיף הקודם, תובא השאלה לפני ראש הממשלה, והוא יחליט בשאלה לאחר שיחקור כהלכה בענין

לא אאריך אבל לפי מיטב זכרוני, זכרון אישי, "דבר המלך" אויין. איננו. לא קיים יותר. לא מופיע בספר החוקים.

פניתי אל ארכיון הכנסת וזכיתי לקבל כמה וכמה תעודות ומסמכים ואני מביא למטה את הסוף:

ג. הצעת חוק לביטול דינים שנושנו, התשמ"ד–1984*
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
——————————————————————————-
הישיבה השלוש–מאות–ושלוש של הכנסת העשירית
יום שלישי, כ"ג באדר ב` התשמ"ד (27 במרס 1984)
ירושלים, הכנסת, שעה 03:15
––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––
היו"ר נ` פדר:

אנו עוברים לחוק לביטול דינים שנושנו, התשמ"ד–1984, קריאה שנייה וקריאה
שלישית. יביא את החוק יושב–ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.

אליעזר קולס (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
–––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––

אדוני היושב–ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד בזה להביא לקריאה שנייה ולקריאה
שלישית את החוק לביטול דינים שנושנו, התשמ"ד–1984. חוק זה בא לבטל רשימה ארוכה
של דינים או הוראות המנויים בתוספת לחוק, מיום פרסום החוק או ממועד אחר אשר
צוין בו.

הסעיף הראשון לחוק קובע שכל דין או הוראה בדין המנויים בתוספת – יחדל להיות
להם תוקף מיום פרסום חוק זה, ואם צוין לידם בתוספת מועד אחר – מאותו מועד.

…סעיף חשוב בחוק זה הוא סעיף 3 הקובע, שדבר המלך במועצה על ארץ–ישראל 
המערבי), 1931, אין לו ומעולם לא היה לו כל תוקף. בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ברוב
קולות של סיעות המערך והליכוד, שינינו מהנוסח שהתקבל בכנסת בקריאה ראשונה, שלפיו
אותו דבר המלך במועצה יבוטל רטרואקטיבית מיום 14 במאי 1948.

…מרדכי וירשובסקי (שינוי–מפלגת המרכז):
––––––––––––––––––––––––––––––––––––

אדוני היושב–ראש, אני מסכים שהחוק לביטול דינים שנושנו הוא חוק חשוב.
למעשה היתה לי בסך הכול הסתייגות אחת, לגבי סעיף 3 שהזכיר יושב–ראש ועדת
החוקה, חוק ומשפט. פשוט ביקשתי ללכת בעקבות הצעת הממשלה. מעניין, דווקא בעניין
זה אני תומך בהצעת הממשלה. כאשר היא הביאה את הצעת החוק, את החוברת הכחולה, היא
הציעה שדבר המלך במועצה על ארץ–ישראל (הכותל המערבי) יתבטל מיום ה` באייר התש"ח,
14 במאי 1948, כלומר מיום הקמת המדינה. הוועדה החליטה, לאחר דיון, שבסעיף זה
ייאמר: "דבר המלך במועצה על ארץ–ישראל (הכותל המערבי), 1931, אין לו ומעולם לא
היה לו כל תוקף". היו כמה הצעות. קודם ביטלו את זה החל ב–1931 – יום חקיקת דבר
המלך הזה. לאחר מכן הלכו עוד יותר רחוק והציעו לומר שדבר המלך במועצה על
ארץ–ישראל (הכותל המערבי), אין לו ומעולם לא היה לו כל תוקף.

אני רוצה לציין שהתייעצתי עם משפטנים. אין צורך בביטול הטוטלי והכוללני
הזה, ולדעתי הוא מוגזם.

אדוני היושב–ראש, אני רוצה לציין שלגבי דבר המלך במועצה על ארץ–ישראל
(הכותל המערבי), יש פסיקה של בית–המשפט העליון של מדינת ישראל מ–1968, פסק–דין
68/222. שם קבעו שלושה שופטים של בית–המשפט העליון שדבר זה של המלך במועצתו לא
נקלט מעולם בספר החוקים הישראלי. הוא לא נקלט, קודם כול מפני שהוא זר לספר
החוקים הישראלי באופן כללי, ושנית – מפני שכאשר קלטנו את החוקים המנדטוריים,
כלומר בה` באייר התש"ח, כאשר הוקמה המדינה, האזור של הכותל המערבי לא היה בידי
ישראל או בידי הכוחות היהודיים, ולכן ממילא לא היה אפשר לקיים את החוק. ההחלטה
הזאת, לדעתי, מספיקה כדי שלא נצטרך לחשוש ממוראותיה בספר החוקים.

אבל, אם בכל זאת רוצים, אפשר לבטל אותה מאותו מועד שבו ביטלנו כמעט את כל
החוקים המנדטורים והחוקים הקודמים להם, הזרים – ה` באייר התש"ח, ולא צריך לקבוע
קביעה כל כך קיצונית שמעולם לא היה לחוק תוקף. אני חושב שנוסח כזה הוא מיותר
והוא גם יכול לעורר פירושים. נכון שאותו דבר מלך במועצתו איננו דבר מלך סימפטי
לעם היהודי ולנו כאן, אבל לקבוע שאין לו ומעולם לא היה לו כל תוקף – זה יכול
לעורר כל מיני טענות משפטיות נגד המחוקק הישראלי, שאולי ביטל זכויות שתיאורטית
היו קיימות מ–1931 עד 1948. והואיל ואינני חושב שהמחוקק צריך לעשות זאת על–ידי
ביטול חוק מלכתחילה, במיוחד כאשר פסק–דין של בית–המשפט קבע זאת, לכן אני מציע
להשאיר את התאריך של ה` באייר התש"ח.

היתה גם הצעה ממשרד המשפטים שאמרה לבטל בכלל את סעיף 3 או שלא לרשום כלל את
ההסתייגות שלי, כלומר שלא להזכיר את דבר המלך במועצתו על ארץ–ישראל כלל ולקבל את
המצב המשפטי כאילו פסק–הדין של בית–המשפט העליון שציינתי, מ–1968, הוא הקובע.
כך, הואיל ופסק–הדין הזה קבע שדבר המלך הזה לא נקלט בספר החוקים הישראלי, ממילא
אין מקום לבטל אותו. אבל לאחר שיחה נוספת עם שר המשפטים הוא אמר לי שאת זה הוא
איננו מוכן לקבל, אף כי הצעה ברוח זאת באה מאחד הפקידים שלו. ובכלל, אני מוכרח
לציין שבעניין סעיף זה היה ויכוח גדול בין בעלי התפקידים השונים במשרד
המשפטים.

על כל פנים, לניקיון החקיקה ולאחדותה, כדי שכל הדברים יהיו בהתאם לאמור
ביתר הסעיפים של החוק, יש לקבוע תאריך – החל בה` באייר התש"ח. אני מציע זאת גם
לגבי דבר המלך הזה. כאמור, הוא איננו מן הדברים שצריך להתרפק עליהם או לקבל
אותם בשביעות רצון, אפילו רטרואקטיבית, אבל אינני חושב שצריך לנפח את חשיבותם של
דברים אלה על–ידי כך שנומר שמעולם לא היה להם תוקף. יש סכנה שבכך אולי ניצור
ויכוח פוליטי, שיכול להתעורר בעתיד, נניח עם גורמים עוינים לנו או חוגים ערביים
מסוימים, שירצו לטעון שאנחנו שוללים חוקים מעיקרם. הדבר איננו נחוץ.

לכן אני מציע לקבל את ההסתייגות שלי ולבטל את דבר המלך במועצתו על
ארץ–ישראל (הכותל המערבי), מיום ה` באייר התש"ח, במקום ההצעה כפי שהיא מובאת.

חוץ מזה, אני מברך על החוק ואני חושב שסילוק חוקים קיימים שאין בהם צורך
מספר החוקים שלנו הוא מעשה טוב.

…אליעזר קולס (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
–––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––

אדוני היושב–ראש, כנסת נכבדה, יש מקרים בחיים שבהם אנחנו הולכים לפי הרגש,
ויש מקרים אחרים שבהם אנחנו מחליטים על–פי ההיגיון; אבל במקרה הזה של הכותל
המערבי הנחו אותנו – את כל חברי הוועדה, פרט לחבר הכנסת וירשובסקי – גם ההיגיון
וגם הרגש. כמו שלא הסכמנו בכל צורה שהיא לספר הלבן וביטלנו אותו מעיקרו מאותו
יום שנחקק, כן אנחנו לא יכולים להסכים בשום אופן לקביעה של בעלות על הכותל
המערבי, ועל דרכי הכניסה ושעות הכניסה אליו לצורכי תפילה. לא עולה על הדעת מצב
שלפיו יועבר הכותל המערבי – שהוא המקום הקדוש ביותר לעם ישראל ונחלתו ההיסטורית
– ואפילו לפרק זמן קצר או אפילו באיזה שהוא כתב לתקופה מוגבלת, לבעלות אחרת, פרט
לבעלותו של עם ישראל. ועדת החוקה, חוק ומשפט בדקה את הבחינה המשפטית חזור
ובדוק, ואני שמח, אדוני היושב–ראש, שבסיכומו של דבר התאחדו כל המשפטנים שבוועדה,
וגם כל היועצים המשפטיים שבאו אליה, בדרישה אחת: לבטל את הסעיף הזה מן היסוד. את
דבר המלך הזה צריך לבטל לא מ–1948, לא מ–ה` באייר, אלא מיום קבלתו ב–1931, כי לא
ייתכן שנודה בכך שהיה לו אי–פעם תוקף כלשהו, ולא ייתכן שאנחנו – כמדינת ישראל
הריבונית – נסכים ללא אומר למצב כזה.

לכן, אדוני היושב–ראש, אני מודה לחבר הכנסת וירשובסקי על העבודה הטובה שעשה
בנושא החוק לביטול דינים שנושנו. אני מצטער על ההסתייגות שלו ואני מציע שהכנסת
תקבל את החוק ללא כל הסתייגות בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ואם אפשר – אפילו
פה אחד. תודה רבה.

היו"ר נ` פדר:
–––––––––––––

תודה רבה. אני רושם לפני את הודעתו של יושב–ראש הוועדה, כי חבר הכנסת
תופיק טובי ויתר על הסתייגויותיו.

אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על החוק לביטול דינים שנושנו,
התשמ"ד–1984.

ה צ ב ע ה

סעיפים 1 עד 2 נתקבלו.

ההצעה של חבר הכנסת מ` וירשובסקי לסעיף 3 לא נתקבלה.
ההצעה של חבר הכנסת מ` וירשובסקי להוספת פרט 5 לתוספת לא נתקבלה.
סעיף 3, כנוסח הוועדה, נתקבל.

סעיף 4 נתקבל.

פרטים 1 עד 2 לתוספת נתקבלו.
פרטים 3 עד 4 לתוספת נתקבלו.
פרטים 5 עד 23 לתוספת נתקבלו.

היו"ר נ` פדר:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד החוק כולו – ירים
ידו; מי נגד?

ה צ ב ע ה

חוק לביטול דינים שנושנו, התשמ"ד–1984, נתקבל.

לכן, אשמח מאוד לדעת מה קורה כאן?

אם "דבר המלך במועצתו" אויין אז איך מסתמכים עליו?

^

מודעות פרסומת

דבריי במושב ראשון של השדולה למען הר הבית

השתתפתי היום במפגש ראשון של השדולה החדשה למען הר הבית שקמה בכנסת:

17202984_10212231099042557_5355368402202186169_n

הייתי אחרון הדוברים (את הכנס צולם בידי יהושע וונדר)  ואני משחזר דבריי:

אני מבקש לדבר על…ירדן.

קיים הסכם בין ירדן לבין ישראל ויש בו סעיף 9 שכתוב בו ביתן היתר:

מקומות בעלי משמעות היסטורית ודתית ויחסים בין-דתיים

1. כל צד יאפשר חירות גישה למקומות בעלי משמעות דתית והיסטורית.

2. בהקשר זה, בהתאם להצהרת וושינגטון, ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הקיים של
הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים. בשעה שייערך
המשא-ומתן על מעמד הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי
במקומות קדושים אלה.

3. הצדדים יפעלו יחד לקדם יחסים בין-דתיים בין שלוש הדתות המונותאיסטיות במטרה
לפעול למען הבנה דתית, מחויבות מוסרית, חירות הפולחן הדתי, וסובלנות ושלום.

ואני מעיר שלוש נקודות:

ראשונה, למרות אי-קיום ההתחייבויות אלה מצד ירדן לא זכור לי שום מחאה דיפלומטית או זימון השגריר לבירור או נזיפה מצד ישראל.

שניה, לאחר ההסכם שנחתם במרס 2013 בין הרש"פ וירדן לפיו הופך המלך לפטרון של המקומות הקדושים ויש בו סתירות בינו לבין הסכם השלום, שוב לא זכור לי ערעור מטעם ממשלת ישראל.

ושלישית, רבים מאתנו שמחים לאיד על כשלונו של ג'ון קרי אבל בדבר אחד הוא הצליח בגדול.

במפגש עם ראש הממשלה נתניהו באוקטובר 2015, אותו מפגש שיזם את מצלמות הפיקוח שבסופו של דבר לא יצאו לפועל בגלל התנגדות הרש"פ, הוא כן הצליח לקבע הכרה רשמית והודאה של ישראל ב"סטטוס-קוו" שהיה ענין פנים-ישראלי בעל-פה וכעת הוא נקבע כדבר מדיני בינלאומי.

המכלול הזה מפריע לכל התקדמות רצינית בהר-הבית כמקום קדוש יהודי ומתן זכויות ליהודים במקום. אם יש אפשרות לגרום לנתניהו

to walk back

דהיינו לקחת בחזרה את כל העניין הזה אני מקווה שהשדולה ערה לצורך הדבר.

מהופעתי:

tmk4

tmk5

^

 

זהבה גלאון, חברת כנסת משקרת

טוב, אעדן:

חברת כנסת שמוליכה שולל.

יכולתי גם לכתוב:

חברת כנסת אשר מצטרפת לגל ההסתה והדיס-אינפורמציה של האיסלם הקיצוני.

הנה דבריה היום בכנסת:

ואני פונה לראש הממשלה. מה עשית אדוני ראש הממשלה חוץ מלשחק עם החברים שלך בממשלה במי מתחנף יותר לימין הקיצוני והמתנחלי? רק הבוקר השר אורי אריאל עלה להר הבית. הרי שנים שתושבי העיר הזאת חיים ללא ביטחון, ללא אופק מדיני – – –

קריאה:

חבר הכנסת אורי אריאל עלה להר הבית?

זהבה גלאון (מרצ):

סייר.

אורן אסף חזן (הליכוד):

אל תוליכי שולל פה את כולם.

אז, זהו, שלא.

השר אורי אריאל לא עלה להר-הבית היום.

נכון, הוא היה בעיר העתיקה כדי לבדוק את הפרת החוק ע"י עובדי הוואקף באזור צפון הכותל המערבי.

האם קבלה גלאון את המידע מ"עיר עמים"? "שלום עכשיו"? "מ"בצלם"?  ממי?

נ.ב.  יולי אדלשטיין הבהיר:

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון.

לפני שאזמין את אחרון הדוברים, השר זאב אלקין, אני רק רוצה להבהיר – קיימת הנחייה של היועץ המשפטי לממשלה ושל ראש הממשלה לשרים וקיימת  הנחייה מפורשת של קצין הכנסת לכל חברי כנסת להימנע מעלייה להר הבית, כך שאף שר ואף חבר כנסת לא עלה הבוקר להר הבית. מכיוון שהדברים נאמרים בשידור חי והנושא הוא נפיץ, כפי שנאמר, אני גם חוזר על הבקשה הזאת. אני חוזר ואומר, אף שר ואף חבר כנסת, לא יהודי ולא ערבי, לא עלה הבוקר להר הבית.

 

 

^

מי מפחד ממדינה יהודית לרגלי הר-הבית?

מצאתי הפסקה למטה בחיפוש בארכיון מחלקת המדינה של ארה"ב והיא מתוך מברק מנובמבר 1947 המסכם הערכה מדינית של איש המנגנון של ממשלת המנדט הבריטי לגבי אפשרות של הקמת מדינה יהודית בפלסטין/ארץ-ישראל לפי הצעת החלוקה.
בישחה עפ הפקיד האנונימי, הקונסול הכללי האמריקאי הסיק ומצביע על כך בפני הממונים עליו בושינגטון שגבולות המדינה היהודית בפלסטין החלוקה שתקום, אגב, בהסכמת עבדאללה של ירדן, ככל הנראה :
"יתקרבו עד למסגד הגדול [כינוי להר-הבית] אשר ישלהבו, והמצב יהיה מסוכן יותר מעצם החלוקה עצמה".
זאת אומרת, התפיסה של הפקיד היא שהקמת מדינה יהודית בחלק מפלסטין פחות בעייתית מהאפשרות שמדינה זו תתמקם למרגלות הר-הבית, או, בקיצור:
הדת גוברת על הפוליטיקה.
מתוך המברק –
 
The Consul General at Jerusalem (Macatee) to the Secretary of State
 
Jerusalem, November 11, 1947—4 p. m.secret
518.
1.
High government official confirms existence JA plan on highest level set up Jewish state within UNSCOP boundaries at first opportunity regardless UN decision. January 1 is date frequently mentioned….In circumstances so-called state would be handicapped to extent which informant thinks not at all realized by JA. Informant confirms existence rumors that JA has some kind of deal with Abdullah, possibly to take over portion of Palestine outside Jewish state.
 
2.
Considers suggested partition Jerusalem visualizing Jewish state approaching walls of great Mosque more inflammatory, dangerous than partition of Palestine itself
^

ליבת הזכות לחופש הדת – גם בהר-הבית

איננו עוד זקוקים לרבנות הראשית והסכמתה וקביעותיה:

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מתנגד לחוק המקוואות וטוען כי הדבר פוגע בחופש הדת, עד כדי פגיעה בכבוד האדם ובזכות לשוויון. אמש פירסם היועץ חוות דעת, המתייחסת להצעת חוק שירותי הדת היהודיים, שעניינה הגבלת השימוש במקוואות ציבוריים אך ורק לטבילה שמקיימת את כללי מועצת הרבנות הראשית.

על פי המסמך, "התרת הטבילה במקוואות ציבוריים בדרך הלכתית מסוימת בלבד, באופן אשר מונע לחלוטין קיום טבילה במקוואות ציבוריים מצד אלו אשר פועלים על פי מנהג שונה, פוגעת בליבת הזכות לחופש הדת, העולה כדי פגיעה בכבוד האדם המעוגן בחוק היסוד, כמו גם בזכות לשוויון".

המסמך בעצם מאיין את הצורך בסעיף 4 לחוק השמירה על המקומות הקדושים:

שר הדתות ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, לאחר התייעצות עם נציגים של בני הדתות הנוגעות בדבר או לפי הצעתם. ובהסכמת שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

האיסור של הרבנות הראשית על כניסה למתחם הר-הבית כמו גם השפעתו של רב הכותל המקומות הקדושים אינו שייך וקשור.

^

משורר של "עזו ושלום"

בגליון "שבת שלום" של פרשת וירא של תנועת עוז ושלום/נתיבות שלום (כנראה שהמיזוג הארגוני לא בדיוק תפס מלפני כ- 30 שנה אם השם עדיין מצביע על שניים במקום אחד), משה לביא לבקוביץ, מאוניברסיטת חיפה, החליט לתרום שורות של שיר נוכח המצב הבטחוני בארץ וביחס למאבק לזכויות היהודים בהר-הבית.

לפני כן, מחכים אותנו במסורת דרשנית של ח'דית מוסלמי שיש בה הקבלה בין הסיפור של הגר, הננטשת בידי אברהם עם בנה לבין עקדת יצחק.  בקיצור, מקום חפירת מקור מים שלה היה למקום קדוש, הכעבה במכה, וזה מזכיר לו המים שיצאו מהר הבית בחזון שלעתיד לבוא.

לדעת לביא, לא רק מים קשורים להר הבית אבל גם אש ובמיוחד, בימים אלה, אש "ההורסים לעלות בהר על דעת עצמם , אש הפוגעת במי שהורסים לעלות בהר".  לדידו, יש לבחור בין האש לבין המים ו"שמקום בית המקדש יהא מקום מים חיים ולא אש מכלה".

על רקע זה הנה השיר:

DSCN5308

^