על פי מקור זה, האזכור המוקדם של דוד בן-גוריון לכינוי "בכייה לדורות" בקשר להחלטה שלא לכבוש את יהודה ושומרון במלחמת תש"ח היה ב- 1956 והדבר תפס חוזק בתודעה בעקבות מאמרים של פולס ב"הארץ ב- 1962.
גם במאמר מלומד זה מ- 2012, "’בכייה לדורות‘ או החלטה מכוונת? — דיון היסטורי
והיסטוריוגרפי בסוגיית אי־כיבוש שטחי הגדה
המערבית במלחמת תש“ח" של ליאור לביד נטען שהביטוי הוא מאוחר.
אל כתב העת זה, "ישראלים", שלחתי מכתב זה:
אודות ההחלטה של דוד בן-גוריון שלא לכבוש את שטחי הגדה המערבית, החלטה שזכתה לכינוי "בכייה לדורות", מציין רביד שהשימוש במטבע לשון זה הייתה "אמירתו המפורסמת (והמאוחרת)" ומצביע על 1962 ותגובותיו של פולס ב"הארץ" כמקור אפשרי.אני מבקש להביא מדבריו של המשורר אורי צבי גרינברג אשר, כחבר כנסת מטעם תנועת חרות, נאם ביום 9 במרס 1949 ובין היתר אמר על פי "דברי הכנסת", כרך 1, עמ' 109: "למה לנו מדינה בלי ירושלים?…דעו לכם: אפשר שמחר ירדו חילות ישראל מהר ציון מחמת פקודת "פירוז" או "הסכם", ואז…אנו יורדים עם מדינת ישראל לשפלה – נסיגה אחרי נסיגה ובכייה לדורות. כי ירושלים עברית מצילה את השפלה, את כבוד המדינה, אם הגופים. אך ירושלים-של-עבדאללה בתוך החומות (ואין ירושלים אלא אחת) תהיה המושלת בארץ מבחינה בין-לאומית עבדאללה מלך ירושלים – משמע: פלשתינה ערבית, וגיטו יהודי אבטונומי זמני…".
האם אצ"ג היה זה שקבע את ההחלטה שלא לכבוש את ירושלים וחלקי יהודה ושומרון אחרים כ"בכייה לדורות" או שהמינוח כבר הסתובב בעיתונות או במסדרונות הכנסת?
ShilohInSense 