אודות yisraelmedad

I am a revenant, that is, a Jew who has returned to his historical homeland. I live in Shiloh, the pre-monarchy capital of the Israel tribal federation where I have lived with my family since 1981. I have been in Israel since 1970. Previously, I have worked in the Knesset, as a parliamentary aide, in Government, as an advisor to a Minister and Deputy-Minister, as director of Israel’s Media Watch, and now retired Director of Information Resources at the Menachem Begin Heritage Center after 17 years. I have now been appointed Deputy Editor to the critical anthology edition of Jabotinsky's Writings in English.

שילה: לקראת העליה על הקרקע וקצת אחרי

אני ממשיך ומביא עדויות על התקופה לפני ולקראת העליה על הקרקע, וקצת מהשנה הראשונה:

הערה – ההבהרות שהוספתי משלי מופיעות ב- [].

————————————————————–

מיפה שטיין –

אני עליתי לעפרה מהיום הראשון . היינו 3 נשים שעלו ביום הראשון לעפרה: אורית רפופורט וחיה עציון, שכבר היו נשואות ואני (לסייע לגברים שלו ל"מחנה עבודה" של בעל חצור) [האם שפרה בלס לא הייתה שם?].  שם הכרתי את מאיר שהגיע להתנדב.  כשהחלטנו להתחתן , מאיר היה נחוש להקים ישוב חדש למרות שאני דווקא רציתי להישאר בעפרה. מאיר טען שלעפרה לא תהיה בעיה לקלוט עוד משפחות ושאנחנו מסוגלים להגיע למקומות מאתגרים ורחוקים יותר שלא כולם יסכימו להגיע לשם (עד היום כשאני נוסעת בדרכים אני זוכרת לו שהמרחק שאני נוסעת כל יום זה רק בגללו!).

אחרי החתונה (1 בנובמבר 1976 –  ח' חשון  תשלו), גרנו בירושלים. מאיר פנה לגוש אמונים והמליצו לנו לארגן מחדש את גרעין שילה שקצת התפזר. קיבלנו רשימה של כ-100 משפחות שנרשמו כמתעניינים בגרעין שילה. התחלנו להתקשר לכל אחת מהמשפחות, אלא שלרובן לא היו באמת כוונות לעלות לשילה. חלקן היתנו את  העליה באישור הממשלה, חלקם לא ממש זכרו שנרשמו לגרעין… ערכנו המון חוגי בית.

זכורים לי בעיקר שני חוגי בית, האחד אצל משפחת ליבס בירושלים (שאם אני לא טועה הביאו את גור) והשני בחולון אצל משפחה 'לא מוכרת' בשם הופבאואר. ע"פ הזכור לי רק משפחות שחם (שהיו בגרעין שילה המקורי)

מעריב 28-4-75

והופבאואר הודיעו מיד שהם מתכוונים לעלות, ובהמשך גם ליבס וגור. בסיוע גוש אמונים ועפרה היו כמה מפגשים בעפרה (כולל שבת אליה הגיעו מקסים גור עם ילד בן 3 –  אשתו טלי נשארה בבית בשמירת  היריון).

אגב,  אני הייתי בגרעין שילה המקורי [כרווקה] .

מעריב 20-2-76אמעריב 20-2-76ב

אני זוכרת מפגש שקויים בנחלים שנה לפני כן (ואולי עוד קודם לכן) ושם היו משה בטיש, חיים מרקוביץ (שחם) וארוסתו רבקה אולשובר. היה גם את יצחק מאיר, שכיום תושב עפרה (דרכו אגב הגעתי לעפרה וגם לגרעין שילה המקורי).

GE 1-7-77

מעריב 30-9-77

הגרעין התחיל להיווצר, והחלטנו לעלות כגרעין שילה, בתוך עפרה, עד שיודיעו לנו שאפשר לעלות לשילה. היה חשש שאם כל אחד יישאר בביתו, לא נצליח לארגן את כולם ביום פקודה.  בעפרה החליטו שאם אנחנו מוכנים לעלות לשילה, אין סיבה שלא נסייע להם ונגור מחוץ לגדר של עפרה, וכך נסייע להם בהתרחבות. אנחנו הסכמנו, אלא שהמעבר שלנו אל מחוץ לגדר התפרסם בעיתונים ומהר מאוד פינו אותנו משם [הפינוי היה בראשית אוקטובר 1977 מייד אחרי סוכות].  התגוררנו בעפרה, תחילה בב"ס שדה ואחר כך בקרוונים: משפחות בטיש, הופבאואר, גור, שחם, נתנזון, משה ויעל אברהם (שהתחתנו כשהיינו בעפרה ושם עשינו להם שבע ברכות) ואנחנו (אולי גם ליבס . אני לא זוכרת ).

tekoa 16-10-77 maariv

14-0-77

יהודית בטיש  נבחרה למזכירת היישוב (משה אברהם שאל באסיפה מי מתנגד שהיא תהיה אבל אף אחד לא הרים יד, אז היא התמנתה  פה אחד…).  אורית ועירא גרו אותה תקופה בעפרה והם עברו לצפת במסגרת גרעין גשר אבל אנחנו "סימנו" אותם כמי שהם בעלי פוטנציאל לעלות לשילה. אגב, אחרי שעלינו לשילה, התכתבתי עם עירא כחלק מתפקידי כמזכירה ביישוב בניסיון לשכנע אותם לבוא לשילה. יש לי בבית מכתב מעירא שכתב לנו שהם יסכימו להגיע לשילה אם אסיפת חברים בשילה תסכים שהוא יקים בשילה מוסד לילדים מפגרים.  ואכן, אסיפת חברים אישר זאת והם באמת עלו לשילה….

גם משפחת ירדן היו איתנו בקשר לגבי אפשרות עליה לשילה, ובאחד הימים (הרבה לפני העליה בפועל) נסענו שני זוגות משוגעים – יעקב ורחל, מאיר ואני – לחפש מקום ליישוב, שיהיה קרוב לשילה הקדומה אך לא רחוק מדי מהכביש הראשי. אני זוכרת את מאיר ויעקב מטפסים על כל מיני הרים ואני ורחל מחכות באוטו באמצע שום מקום…

כנראה שזה תואם עם מישהו מגוש אמונים ששלח אותנו לאתר שטח, אבל לא זכור לי שהתחשבו בנו כל כך… נדמה לי ש"בחרנו" מקום שהוא קרוב יותר למעלה לבונה….

4-1-78

משפחת ירדן עברה בסופו של דבר לישוב "קדום" (לימים קדומים) ולא המתינו לעליה לשילה שהתמהמהה.  כשעלינו לשילה הגיעה אלינו שמועה שקשה לרחל המרחק מירושלים. מאיר ואני נסענו במיוחד לשבת לקדומים (שם היה למאיר חבר) ובמהלך השבת "התלבשנו" עליהם ושכנענו אותם ששילה הרבה יותר קרובה לירושלים…. שנים רבות לא סיפרנו להם שהם היו מטרת הנסיעה לקדומים, ושזה ממש לא היה במקרה שנפגשנו באותה שבת הסטורית.

משפחת בטיש לא עלתה איתנו לשילה בגלל שיהודית ילדה. גם משה ויעל לא עלו איתנו בהתחלה, וגם לא ליבס (שהתאכזבו שלא יוכלו לחפש הר מרוחק שרק הם יגורו בו). ביום העליה הראשון לשילה עלינו משפחות הופבאור, גור, שחם נתנזון ואנחנו. כמו כן הצטרפו משפחת בוזגלו ממעלות ומשפחות מוויג ומלכיאל שהיו קשורות לישיבת ברית שלומי שהצטרפה להקמה. [מי ואיך נוצר הקשר עם הישיבה?]

בשלב מסויים ישיבת שלומי הכריזה על שילה כישוב ישיבתי ופרסמה בעתון  הודעה על קליטת משפחות לישוב ישיבתי – דבר שגרם לפיצוץ, ובסיוע אגוד ישיבות ההסדר הם עזבו את שילה כולל משחות רוזנצוויג ומלכיאל.

מאיר וני היינו זוג צעיר. אני בתחילת היריון.  בחוץ שרר קור מקפיא. אין לי מושג מי הגה את הרעיון המוזר אבל הודיעו לנו שכיוון שיש לנו קרוון שלם של 22 מ"ר, לא סביר שאנחנו נתרווח ושבח יישאר באוהל. בקיצור, למשך תקופה מסויימת שבח גר בסלון ביתינו ואנחנו הצטופפנו בחדרון הקטן. באחד הימים (כנראה הנואשים) כתבתי לשבח את חזון אחרית הימים: "והיה באחרית הימים יקומו השמיכות מאליהם ויינסו לארגז המצעים וכל הסדינים ירננו וישמח יחדיו באותו ארגז…". בסופו של דבר הוא קיבל את המגיע לו: שבח הרווק לקח אותי ואת מאיר בשבת ליל יז בתמוז לבית חולים בהר הצופים ללדת את התאומים ונתקע בירושלים. הוא הלך ברגל והגיע הרבה אחרי חצות לחברו בגבעת מרדכי שם נשאר עד צאת השבת. השנה, ביז בתמוז שיצא בשבת, הזמנו אותו בליל שבת (עם כל ילדינו) ונתנו לו מתנה באיחור קטנטן של 40 שנה על אותה שבת היסטרית והסטורית.

אגב, שבח הופיע כמה פעמים הטלוויזיה כדובר היישוב ותמיד למחרת היו לו כמה הצעות להיכרויות (כולל כאלו שהגיעו במיוחד לשילה בגללו…). מרוב שחיינו ביישוב חיי שיתוף וידענו הכל על כולם, ידענו תמיד מתי שבח יצא עם מישהי (עם הטנדר של הישוב) ולמחרת נהגנו כולנו להתעניין בתוצאות הפגישה.

משהו נוסף. שתי משפחות המתינו לעליה לשילה עד שיגיעו עוד קרוונים: משפחתו של חגי בן ארצי ושל מאיר גרוס. אבל אז בדיוק הקימו את בית אל ושניהם ערקו לשם. קיבלנו את זה מאוד קשה !

ועוד נקודה מעניינת : בתחילת שילה מישהו סיפר לנו משהו שלא ממש האמנו לו: שבארה"ב יש מפעלים לחיתולים מנייר. הציעו לנו להקים מפעל כזה בשילה אבל אנחנו (תושבי היישוב ) דחינו את ההצעה: בחיים לא נראה לנו שמישהו יחליף את חיתולי הבד החזקים והאמינים בחיתולים מנייר. חוץ מזה – לזרוק את החיתול לאחר השימוש ? בחיים לא!

ממשפחת לויתן –

אנו פנינו לגוש אמונים. תחילה חשבנו על אלון שבות אך אמרו לנו שיש שם צורך רק למקצועות מסויימים שלא היו לנו. כתוצאה מפנייתנו הגיעו לביתנו ברחובות שני פעילים מגוש אמונים והציעו לנו להצטרף לגרעין שילה. היו 2 מפגשים לפני העליה לקרקע. אחד בחולון אצל הופבאוור ואחד בירושלים.

היה סיור בשטח הריק והטרשי. התישבנו מתחת לעץ התאנה בתל שילה וחנן פורת דיבר עמנו וקרא את הפסוקים מספר שמואל המאוששים את מיקומה של שילה פה. עד כמה שזכור לי חנן פורת ניסה בכל כוחו לייסד את שילה פה תוך כדי הסכמה עם הממשלה. היה לנו ברור שבתוך ליבו בגין רצה מאוד בהתיישבותנו פה.  אבל הוא היה שפוט של קרטר וקיסינג'ר.

אנו חשבנו שה"פטנט" של מחנה חופרים היה שקר לבן וברור גם לממשלה.

גרעין עפרה ניסה קודם להתיישב בשילה. הגרעין שלנו הופנה קודם לעפרה כדי לא למרוד בממשלה.

מחיים שחם –

לענ"ד הטלפון שמופיע במודעה [למטה] הוא של של יעקב ירדן ז"ל בירושלים.

גרעין שילה

גרנו בחודש חשוון בעופרה, יעקב ירדן היה חבר גרעין, ועדיין בירושלים.

דבר 2-2-78א

6.2.78B

דבר 8-2-78

דבר 24-4-78

לא תם ולא נשלם…

אנו ממתינים לעדויות נוספות ולכשתגענה, נפרסמן.

____________________

עדכון:

טלי גור מוסיפה:

מנסה לענות על שאלות 1. 2. ו-6.

זוכרת כנס בירושלים נדמה לי אצל ליבסים בקרית משה.זוכרת משם את יפה ומאיר שהיו מאוד פעילים, את הבטישים ובעיקר את חנן פורת שהלהיב אותי מאוד. היה חשמל באויר.לא זוכרת מי הזמין אותנו. היינו בקשר עם ליבס לפני כן. היתה תחושה של קבוצה,אבל אני לא זוכרת פרטים. אני זוכרת מעין מסע לשילה עוד לפני העליה. יתכן שברכב של ליבס. דרך משובשת לגמרי והמון חלומות בלב.

לעפרה הגענו בעקבות אותו מפגש כנראה. לא היה שום ניסיון להתישב ופינוי או משהו דומה לזה. היה ברור שעפרה זה הצעד הראשון להתישב בשילה. בעפרה גרנו בחדרים צמודים זה לזה, כל משפחה בחדר. מאוחר יותר הגיעו קראוונים לעפרה. אנחנו היינו בכחול, השאר היו בקראוון חסר צבע. כשעלינו לשילה, כל משפחה נשארה בקראוון שלה. אני התאכזבתי ששמו את שלנו בקצה. פחדתי. האוהל של החיילים שהיה סמוך לקראוונים נתן המון ביטחון. בעיקר שהיו שם חיילים ומפקדים מדליקים כמו שיש האילתי שמיד התאהבתי בו. הוא לקח על הידיים את הדס ושילה, הסתובב איתן, ונתן פקודות לחיילים

^

מודעות פרסומת

איפה הם היום?

בספריה של מרכז מורשת מנחם בגין נמצא עותק של הספר הזה (ותודה לאורי ר.)

20180813_105721

מצאתי בלוג על הספר שנכתב בנימה לגלגנית.

מה שמעניין אותי הוא מי הילדים וההורים, איפה הם צולמו ומה קרה להם מאז?

רותי

20180813_110043

20180813_110059

scan0014-418x620

scan0015-471x620

^

ארבעה מלאכים עולים להר-הבית

ישעיה קשתן נולד בתל-אביב בכ"ט האלול תרפ"ז, 26 בספטמבר 1927. סיים תיכון הגימנסיה "הרצליה" בעיר הולדתו ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. שימש כמורה בבית-ספר תיכון והיה המזכיר הפדגוגי של המכון להשכלה ליד המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות.

הוא פירסם שיר זה סמוך לנצחון ששת הימים:

eaקשתן

^

חוגגים 40 שנה לשילה, הסיפור שלפני העלייה לקרקע

אמש חגגנו את האירוע הציבורי-הרבתי של "40 שנה לשילה" ובידיעה זו אפשר לצפות בסרטון של ראשוני המשפחות. וכאן ניתן לראות את הטכס הרשמי בט"ו בשבט תשל"ח עם הרב צבי יהודה, חנן פורת, גאולה כהן, ישראל אלדד ועוד.

אבל, כמובן, יש סיפור שלפני העליה. חלק נמצא כאן ועכשיו אוסיף עוד כמה קטעי עיתונות.

הייתה ה'פשרה' של כניסה למחנות צבא ומג"ב:

מחנות צבא 11-10-77 דבר

היא הושגה במוצאי חג שמיני עצרת.

אך מייד לאחר מכן היה נסיון של היאחזות בקרקע

shiloh 5-10-77 davar

דבר 6-10-77

דבר 3-10-77

דבר 6-10-77א

והיה גם זה:

מעריב 5-10-77

אל תחשבו שזו הפעם הראשונה שהגיעו לשטח

shiloh 14-10-74 maariv

 

14-0-77

ואז

6.2.78A

6.2.78B

וההזמנה לטכס יירת אבן הפינה

מודעה טו בשבט שילה 17-1-78

^

חידון בתולדות הציונות

הנה מלון/ פנסיון ובית קפה:

kate dan

שאלות:

מי או מה "קטה דן"?

מה הקשר בין המקום לרצח?

מי נרצח?

מתי?

מי הואשם?

מי כנראה רצח?

מה הקשר בין הרצח לבחירות ואיזו בחירות?

מה יושב שם כיום?

אם נעזרתם בויקיפדיה אתם צריכים לשפר הידע שלכם, במיוחד אם את/אתה בוגר/ת מערכת החינוך הישראלי.

^

 

אמציה – התנחלות מול עיר האבות

בשנת 1956 התכנסה הועידה הרביעית הארצית של תנועת החרות

רביעית

באותה תקופה, קיבלה לידיה תנועת הנוער בית"ר את נקודת ההתיישבות אמציה באזור לכיש (אני בעצמי מילאתי חובתי ההכשרתית במושב זה בין ינואר ליולי 1967).

amatzia map

בית"ר "ירשה" את הנקודה מגרעין של תנועה אחרת שלא החזיקה מעמד במקום

אמציה 6-9-55 על המשמר

האזור היה "חם" מאוד: מסתננים, רציחות וגניבות (ראו למטה) ובליל יום העצמאות תשכ"ז, בעת שחגגנו עצמאות ישראל, שמענו פיצוץ מירכתי המושב והתברר שבית בשלבי בניה אחרונים ניזוק

אמציה 16-5-67

הועידה של תנועת החרות ראתה לנכון לברך את המתיישבים במקום

אמציה 7-6-57

סליחה, המתנחלים כפי שגזר-העיתון דלעיל מוכיח. וגם כאן:

אמציה מתנחלים 13-6-57

והנה הברכה:

ועידה יב

"אל מול עיר האבות".

______________________

עדויות על מנת חלקה של התיישבות הספר מול הר חברון:

11-9-56A

אמציה 15-2-60 הצפה

אמציה 30-9-65

אמציה 13-4-67

^

א ווארט פון הר הבית

הפסוק האחרון בפרשת "בהר" (ויקרא כ"ה) הוא:

"אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי, ה'"

ולומדים מזה שמורא מקדש משתווה לשמירת שבת, שמה ששמירת שבת לעולם – ואינה פוסקת גם עם חורבן המקדש, אף מורא מקדש לעולם ואפילו בזמן החורבן.

א ווארט

ואני מציע שכמו שמצליחים מצד אחד לשמור על קדושת השבת אבל יש דרכים ופתרונות לכל מצב המאפשרים קיום הקדושה אך בד בבד לאפשר קיום החיים – מחליבה למעלית ועוד, הרי יש גם למצוא ואף להמציא, במסגרת ההלכה, גם 'מורא המקדש' בהר הבית באופן מעשי כולל כניסה לשטחים המותרים.

אם הצלחתנו להקל על שמירת השבת כך גם עלינו להקל בעניין הר הבית.

^