חילופי ציוצים: אסף רונאל, עמוס שוקן וישראל מידד

שרשור של דיאלוג בטוויטר על הערה של אסף רונאל שעמוס שוקן מתך בה

Asaf Ronel צייץ מחדש את Yaron Avraham

And another Israeli neo-Nazi, deputy foreign minister , calls the presence of African refugees in southern Tel Aviv "immigration terror"

@AmosSchocken1
בתשובה ל-@ymedad @AsafRonel @TzipiHotovely
כי השואה היא לטוב ולרע הנוכחות הכי חזקה בישראל. לכן כל דבר כאן שיש לו איפיון שמזכיר למישהו דברים שקרו שם, מחייב התיחסות. אני כבר מתחיל לחשוב שההתנגדות לזיהוי בין תופעות כאן ושם (שאתה תומך בה כשזה בא מהימין), נובעת מכך שאתה מבין שהימין גם מקדם מאפיינים גזענים ואחרים בדומה לנאצים.

@ymedad
פתאום השליאה בשפה היא בלבדית שייכת לשמאל. מותר להם "אנה פרנק" ואסור לימין "טרור מהגרים" ועוד גם "ניאו-נאצי". @AmosSchocken1 כל הכבוד על הרמה של השיח הצבורי.

@ymedad
קיים מצב שבהחלט ניתן לכנות אותו "טרור" באזור. אם אני מכנה ערבי טרוריסט, אני גזען? פשוט אין כאן הגיון. מי הזחוח? אולי קודם ייפתר הבעיה של אלימות ופשע במקום לקדם מבצע "אנה פרנק" שהוא ניצול סמל מתקופת הנאציזם לטובת מאבק השמאל נגד המדינה?
@AsafRonel
בתשובה ל-@ymedad @AmosSchocken1
ישראל, בעבודתי בעיתון הארץ יצא לי לעסוק במעלליהם של כל מיני ניאו-נאצים (בעיקר באירופה. חדשות חוץ והכל…). זה מה שנאו-נאצים עושים היום: שונאים מוסלמים ופליטים. רבים מהם אפילו די מחבבים את ישראל. וחוטובלי גזענית לא פחות מהם
ואגב,
https://news.walla.co.il/item/2854587

@AmosSchocken1
11 שעותלפני 11 שעות
עוד
בתשובה ל-@ymedad @AsafRonel @TzipiHotovely
אני לא מבין אותך. למה אתה מדבר איתי על אנה פרנק? אני אמרתי משהו בקשר לזה? איך זה מגיע אלי בכלל?

@AsafRonel
BTW: One of the spiritual leaders of Shas (the party of the corrupt interior minister @ariyederi) met last night w the head of one of Israel's most notorious neo-Nazi organizations, @kahane_zadak, & told him: "continue doing God's work" https://twitter.com/y9000000000/status/965475002861719552

@ymedad
13 שע׳לפני 13 שעות
עוד
פתאום השליא[ט]ה בשפה היא בלבדית שייכת לשמאל. מותר להם "אנה פרנק" ואסור לימין "טרור מהגרים" ועוד גם "ניאו-נאצי".
@AmosSchocken1 כל הכבוד על הרמה של השיח הצבורי.

@AmosSchocken1
12 שע׳לפני 12 שעות
עוד
מה אתה רוצה? הנאצים היו גזענים וגם היהודים (חוטובלי למשל), אז ניאו נאצים.

@ymedad
12 שע׳לפני 12 שעות
עוד
עמוס מה אני מבקש הוא ניהול ויכוח לא מתלהט, תרבותי וענייני. ככה למדתי מאז שהתחלתי לקרוא את "הארץ" ב-1966 כשהמורה שלי במכון למדריכי חו"ל ד"ר יונה דוד חילק לנו הגליון היומי. באמת, בלי סארקזם אין צורך בכינויים ומינוחים כאלה. הרי זה מה שהעיתון דרש מאנשי המחנה הלאומי. עליכם לא חל הכלל?
@AmosSchocken1
12 שע׳לפני 12 שעות
עוד
ישראל, חוטובלי אמרה אל תקראו להם פליטים, אלא מהגרים טרוריסטים. זאת צורת דיבור גזענית שנועדה להצדיק (בשקרים) יחס של בוז ושנאה אל תת אדם אל האנשים האלה. זאת דהומניזציה שלהם וגם בעיני זה דיבור ניאו נאצי. תגיד, לפני שנזפת בנו נזפת בחוטובלי?

@ymedad
12 שע׳לפני 12 שעות
עוד
א. הם לא מהגרים/מחפםשי עבודה ברובם?
ב. ישראל לא טיפלה באלה הנחשבים לבאמת פליטים?
ג. איפה הגזענות? אין בישראל בני גזעים שונים שעובדים בה, באופן חוקי?
ד. אולי תשאלו אם תושבי דרום ת"א מרגישים מאוימים וסובלים אלימות?
ה. אין כאן בוז ואין כאן תת-אדם. אולי אדם עליון: הליברל.
@AmosSchocken1
11 שע׳לפני 11 שעות
עוד
טרור מהגרים? אתה באמת מסכים שיכנו כך בני אדם? יום קודם בית משפט פסק שאריתראים שישראל מסרבת לראות בהם פליטים יש להם טענה מוצדקת שהם כן. אז הגברת הזחוחה הזאת תכנה אותם מהגרי טרור? ואיפה הטרור כאן? בוא ניזכר איך כינו יהודים בגרמניה. ניאו נאצית, איך אפשר לטעון שזה לא מוצדק?

@ymedad
11 שע׳לפני 11 שעות
עוד
קיים מצב שבהחלט ניתן לכנות אותו "טרור" באזור. אם אני מכנה ערבי טרוריסט, אני גזען? פשוט אין כאן הגיון. מי הזחוח? אולי קודם ייפתר הבעיה של אלימות ופשע במקום לקדם מבצע "אנה פרנק" שהוא ניצול סמל מתקופת הנאציזם לטובת מאבק השמאל נגד המדינה?

@AmosSchocken1
11 שע׳לפני 11 שעות
עוד
אני לא מבין אותך. למה אתה מדבר איתי על אנה פרנק? אני אמרתי משהו בקשר לזה? איך זה מגיע אלי בכלל?

@ymedad
3 שע׳לפני 3 שעות
עוד
סליחה.
אחותה של הקומיקאית שרה סילברמן, הרבה סוזן סילברמן יזמה מבצע להחביא פליטים כשתבוא המשטרה הישראלית לגרש אותם ואמרה זה כמו אנה פרנק. כתבתי לא, זה כמו רחב הזונה, ומדוע היא חייבת לקשור את זה לשואה. ולי, להשתמש ב"ניאו-נאצי" זה די מקביל: אי אפשר שיהודים יתווכחו מבלי להזכיר השואה
@AmosSchocken1
ברשימת המעקב עוקב אחר @AmosSchocken1
עוד
בתשובה ל-@ymedad @AsafRonel @TzipiHotovely
כי השואה היא לטוב ולרע הנוכחות הכי חזקה בישראל. לכן כל דבר כאן שיש לו איפיון שמזכיר למישהו דברים שקרו שם, מחייב התיחסות. אני כבר מתחיל לחשוב שההתנגדות לזיהוי בין תופעות כאן ושם (שאתה תומך בה כשזה בא מהימין), נובעת מכך שאתה מבין שהימין גם מקדם מאפיינים גזענים ואחרים בדומה לנאצים.

@ymedad
34 שנ׳לפני 34 שניות
עוד
בתשובה ל-@AmosSchocken1 @AsafRonel @TzipiHotovely
לא, ממש אינני מבין כך ולא מאמין כך (ואינני איש כ"ך). בוודאי יש גילויים לא מוסריים ולא מועילים ולא חוקיים של שנאת הזר. ואני מקווה שאתה יודע שאני פועל כנגדם. אבל השימוש במינוח "ניאו-נאצי" הופך להיות idee fixe ולא משהו נבחן ואמת.

^

מודעות פרסומת

איך כותבים "sensitize" בעברית?

שאלתי את האקדמיה לגבי תרגום לעברית של המילה sensitization.

האם יהיה מקבול לשמש במונח חישון, מלשון חיישן, למשמעות בנאגלית של to sensitive someone to a situation?
יש ביטוי "החיישנים שלו נדרכו".

הנה התשובה:

במונחי האקדמיה נקבע תמורת sensitization המונח רגשוש.
תמורת הפועל to sensitize נקבע לרגשש.

חשבתי שהדבר לא נשמע נכון אז השבתי:

תודה.
אבל, במחילה, ​להשתמש במונח "רגש" וה​צורה​ "לרגשש" אינם מתאמים לתרגום ​מאנגלית ​​ולכוונה כלל.
To sensitize הינו לגרום לכך שאדם יהיה במצב של הבנה מול אדם אשר סובל ממצב רוח, ממצב כלכלי או פסיכולוגי.
להשתמש בפועל "רגש" מפספס כאן.
יש סדנאות עבור שופטים כדי לגרום להם להיות sensitive לנשים שנאנסו, למשל. להשתמש ב"לסדנאת רגשוש" בכלל מעוות.
חבל.

הדו-שיח המשיך:

אני חושבת שעניין הרגשוש הוא עניין של טעם. כשלעצמי אינני מתלהבת מן רגשש, אבל אני סבורה שהשורש רג"ש הוא השורש המתאים ולא השורש חו"ש. בלשון הרגילה מדובר על רגישות לזולת ולא על חישת הזולת. אומרים על אדם שהוא דיבר ברגישות, שהוא רגיש לזולתו וכדומה. החישה והתחושה מתקשרים יותר להיבטים פיזיים ואובייקטיביים יותר.

כתבתי בחזרה:

מודה לך על ההבהרה.
אך אני בשלי.
המושג של "חוש" יותר מתאים לכוונה של השימוש במונח sensitize.
תחשבי על "מה אתה חש כלפי ______?"
היית משתמשת ב"מה את מתרגששת כלפי _____?" כמקביל?

ואח"כ הוספתי:

שוב, דוגמא: הנה קטע שהןפיע בניו יורק פוסט אממול בנושא שאני דן עימך
I should add that many of those who have confided in me have made it plain: sensitivity training will not suffice. Their feeling is you can’t change these tigers’ stripes.”
הכוונה לאווירה של רדיפה, השפלה וביזוי במקום עבודה והצורך בתוכנית שתלמד הבוסים להתנהג כמו בן אדם.
רגשוש או חישון?
מה את אומרת כעת? מה יותר מתאים לכוונה של המונח?

ושוב קבלתי תשובה:

הייתי משתמשת ב"מה אתה מרגיש כלפי…".

יש לי הרגשה שהמשיבה לי אינני מבינה במה מדובר.

^

שומסקי סילף דברי ז'בוטינסקי

בעבר העליתי בלוג בנוגע לדמיטרי שומסקי וז'בוטינסקי.

ועכשיו שוב אני מתייחס לרשימה שלו.

לדימטרי שומסקי נדמה שקיים תסביך רדיפה בכל הנוגע לזאב ז'בוטינסקי. או ששומסקי רודף אותו על ידי מאמץ שיטתי לעוות את משמעות דבריו, רעיונותיו ומעשיו או ששומסקי מרגיש נרדף על ידו כי הוא מנסה למצוא אצלו הצדקה לתפיסה של המדינה הדו-לאומיות במקום שז'בוטינסקי שולל אותה השקפה.  ז'בוטינסקי האמין במדינה יהודית ריבונית, בשטח המקורי של המנדט בטרם מגזר שטחי עבר הירדן מזרחה, תוך הענקת זכויות וחירויות לקבוצות מסוימוצת אתניות ודתיות. לא יותר.

שומסקי, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקר את תולדות הציונות.  אלא הוא איננו מסתפק בקתדרה במגדל השן. מעבר להוצאה לאור של הדוקטורט שלו על ההשקפה הציונית הדוגלת בדו-לאומיות, "ציונות פראג" לשיטתו, הוא ניהל בעבר את מרכז צ'ריק לתולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל. לדידו, "כמעט כל ההוגים והמנהיגים הציוניים בעשורים הראשונים לקיומה של התנועה קראו להקמתה של ישות פוליטית בעלת מאפיינים דו–לאומיים".

ובשיחה זו עם אופיר אילני הוא ממשיך: " הרעיונות והתפישה של רב–לאומיות היו מהותיות לתפישה של הציונות עצמה, בלי קשר לעמדה של הערבים…וזה דווקא משום שלא היו להם שום אשליות שהערבים יסכימו להסדר. לז'בוטינסקי לא היו שום אשליות. העניין של לא לשלוט בעם אחר הוא לא עניין טקטי אלא מהותי."

ולשאלה " איך כלל האוכלוסייה היהודית…יכולה להזדהות עם רעיונות של ברית שלום או של כמה יהודים מפראג?" משיב שומסקי ש"זה לא רק חוג פראג. כמו שאמרתי – זה כולם. זה גם ז'בוטינסקי, הזרם הקיצוני ביותר".

כמובן, שלל ז'בוטינסקי את רעיון המדינה הדו-לאומית אשר קודם בידי ציונים במרכז אירופה, גרמניה וצ'קוסלובקיה, כדוגמא במאמר "על ארץ-ישראל ה'דו-לאומית'" מ- 3.1.1926 ובמאמר "שוב על ארץ-ישראל ה'דו-לטומית'" מ- 16.10.1927 שניהם פורסמו בכתב-העת הרוסי "ראסווייט"

rassviet (2)

ומופיעים בכרך "הרבוויזיוניזם הציוני בהתגבשותו" בהוצאת מכון ז'בוטינסקי ובערכיתו של פרופ' יוסף נדבה.

שומסקי פעיל ללא-לאות בשטח הציבורי. הוא הופיע בכנס אקדמאי שנערך באוניברסיטת תל-אביב ב- 21.6.2012 והירצה על "מאימפריית לאומים לא-יהודית למדינת לאומים יהודית: שורשי הציונות הרב-לאומית של ז'בוטינסקי" (מתחיל בדקה ה-26 בערך), פירסם מכתב במוסף "הארץ" ב- 23.7.2010 תחת הכותרת "ז'בוטינסקי אמר", ועוד מאמרים בעיתון כגון "בחזרה לציונות כתנועת שחרור" ב- 29.9.2010, ב- 21 ביוני 2013 פירסם את המאמר תורת ז'בוטינסקי מחייבת את חלוקת הארץ בכתב-העת (שהתחדש) "מולד", וושוב, שורה ארוכה של מאמרי-דעות בעיתון "הארץ" (שז'בוטינסקי היה בין מייסדיו) כגון "ז'בוטינסקי ומדינת כל אזרחיה" (21.1.2011), "מה שז'בוטינסקי הבין" ב-1.11.2012, "ביבי, גם ז'בוטינסקי תמך בשתי מדינות" (31.7.2013), "חילול זכרו של ז'בוטינסקי" (30.7.2014), "ריבלין, ז'בוטינסקי וחלוקת הארץ", ב-18.8.2015, "האם ז'בוטינסקי אהב את אודסה יותר מארץ-ישראל?", (8.10.2015), "ז'בוטינסקי בעידן של פוסט־אמת" (26.07.2017), ועוד. על גבול האובססיה.

ז'בוטינסקי עבורו הוא מטרה לתקוף, להציג את דעותיו ועמדותיו בעיוות מסוים ואף לשמש קרדום לחפור בו כנגד אלה שכאילו צריכים להיות באי-כוח האידיאולוגיים והמדיניים הנאמנים שלו. המנהיג הרביזיוניסטי משמש כמין דיבוק ופעם אחר פעם, שומסקי חייב לזעוק "צא, צא".

ב"הארץ" ביום 11.12.2017, המאמר "ציונות בלי ירושלים" הופיע. בחלק המתייחס לז'בוטינסקי, שומסקי הוכיח לא לא רק יכולתו לרדוף את ז'בוטינסקי אלא גם לסלף אותו. האמנם?

כדי להצדיק מסירת ירושלים לידי ידיים זרות בהסכם-שלום עתידי עם הערבים (ונתעלם מכך שבחזונו של ראש בית"ר השטח של המדינה היהודית משתרעת על שתי גדות הירדן, דהיינו אין הממלכה ההאשמית קיימת והערבים הם אזרחים ברצון החיים מתוך הסכמה בשקט ובשלווה במדינה היהודית), בחר שומסקי קטע מתוך ספרו האחרון שז'בוטינסקי הכין לדפוס בחייו, "חזית־המלחמה של עם ישראל", ופורסם באנגליה בחודש יולי 1940, שבועות ספורים לפני פטירתו.  והנה הקטע בתרגומו העברי של י.ה. ייבין משנת 1941 המובא ע"י שומסקי:

"האזורים החשובים בתוך העיר העתיקה בירושלים, שתחומיה ייקבעו לפי ראות עיניו של חבר הלאומים, ייהנו מאותה מידה של אקסטרה־טריטוריאליות, המקובלת בכל העולם לגבי צירויות של מדינות". מוסיף שומסקי: "כך קבע זאב ז'בוטינסקי בדבר מעמדה הפוליטי העתידי של ירושלים העתיקה. עוד נקבע, כי 'כל אחד מן האזורים האלה ייחשב לשטח־עירייה מיוחד ויתנהל על ידי מועצה, שתתמנה על פי הסכם בין השלטונות הדתיים הנוגעים בדבר'".

הבעיה מתחילה בכך, כפי ששומסקי עצמו מציין, שדברים אלו הופיעו לראשומה במסגרת הצעת טיוטה של החוקה למדינה היהודית בשתי גדות הירדן, אשר אושרה על ידי התנועה הרוויזיוניסטית בשנת 1934.  הבעיה ממשיכה בכך שבמכתב אל שמואל (מוקי) כץ ביום 8 ביולי 1937, בו ז'בוטינסקי מנתח את מסקנות החלטתה של הוועדה המלכותית פיל שקבעה את התוכנה של חלוקה כפתרון לעתידה של המנדט על פלסטין, מציין ז'בוטינסקי ש"מבחינה רוחנית, הבית הלאומי הזה ללא עיר הלאום (הערה: ירושלים אמורה הייתה להיות חלק מאזור בריטי בנפרד, רעיון שאומץ כעבור עשור בהמלצת האו"ם שירושלים תהיה "בינלאומית") הוא חזון מסורס שישים ללעג את הרעיון הציוני".

אין ניגוד בין מה שכתב ז'בוטינסקי למוקי כץ ובין מה שכתב ב"חזית המלחמה". המעמד המיוחד של העיר העתיקה והמקומות האחרים המקודשים לדתות שונות לדעתו של ז'בוטינסקי יהיה במסגרת המדינה הריבונית היהודית. זאת אומרת, שגם אם ז'בוטינסקי בחר להציע בספרו משנת 1940 תוכנית שגובשה ב- 1934, הרי ב- 1937 הדברים ביסודם זכו לעיבוד שונה ממה ששומסקי מנסה להציג כעמדה פשרנית בטכסט של 1940.

אבל הבעייתיות אצל שומסקי בהבנת הנקרא רחבה יותר מאי-ידיעה (או הסתרה) של התפתחויות מחשבתיות אצל ז'בוטינסקי. לא די בכך ששומסקי אינו פורש לפני הקורא המורכבות של הנושא אצל ז'בוטינסקי אלא מסלף ממש הטכסט.

הסעיף המצוטט ברשימתו הפולמסית של שומסקי נושא הכותרת "המקומות הקדושים". להביא תרגום של "האזורים החשובים" סתמיים, במנותק מההקשר הספציפי, הוא פשע אתי של אקדמאי. במהדורה הביקורתית החדשה של כתבי ז'בוטינסקי, בעריכתו של פרופ' אריה נאור, התרגום העברי מופיע כך: "כמה שטחים בעיר העתיקה". מדוע שומסקי משתמש בתרגום הישן ועוד משנה את משמעות הקטע?

לכתוב "כך קבע זאב ז'בוטינסקי בדבר מעמדה הפוליטי העתידי של ירושלים העתיקה" מבלי לציין שהוא התכוון אך ורק למקומות קדושים, ולא העיר עצמה, ואולי היה חושב שמתחם הר-הבית לא יהיה כולו במעמד כזה אלא רק המבנים עצמם, דהיינו מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע, מסלף הטכסט וגם המהות של מחשבתו של ז'בוטינסקי.  במקור באנגלית, מופיע "The relevant areas within the Old City…shall enjoy the same measure of extra-territoriality as that universally recognized in the case of embassies". מעמדה המדיני של שגרירות מוגבל אך ורק למבנה עצמו וכמובן, אין בכך פגיעה ממשית בריבונות יהודית של העיר במדינה העצמאית שתקום.  שאלה אחרת, אגב, היא האם הכללים של הסכם וינה 1961 מעניקים ריבונות לשטח השגרירות או רק חסינות.

בתת-סעיף הבא, ברור שז'בוטינסקי אינו משייך המעמד הזה למעמד מדיני נפרד כי את הניהול של כל "אזור" יופקד בידי "השלטונות הדתיים הנוגעים בדבר". בתת-סעיף 4, ז'בוטינסקי מתנה את המשטר הייחודי הזה להעניק "רשיונות כניסה בשביל ציילנים" שיוגבלו רק "בצרכי ההיגיינה , התעבורה או הבסחון הצבורי". יש להניח שז'בוטינסקי לא היה מעניק תוקף לאיזה "סטטוס-קוו" המונע בעד יהודים לבקר בהר-הבית כמו שנלחם בזמנו למאבק על הכותל המערבי ב- 1928-1929.

לשומסקי מותר חופש אקדמאי להבין את ז'בוטינסקי איך שנוח לו. אבל להסתיר מן הצבור את מלוא החשיבה של המנהיג הרביזיוניסטי וגרוע, לסלף את משמעות הדברים שכתב אינם כלולים בחופש שכזה.

נ.ב. גירסה מקוצרת של התוכן של רשימה זו נשלחה למדור "מאמרי דעות" של עיתון "הארץ".

שבועיים עברו והמאמר לא נצפה.

^

אני ומגדלים ומוריס שושנה

אחת התגובות לאירוע הטיול ממגדלים ביום חמישי היא של מוריס שושנה. בין היתר הוא כתב

…(אני חייב לציין שאני עצמי נכנסתי מאות פעמים לכפר ומעולם לא קרה דבר ולא חשתי סכנה, אפילו לפני כ4 שנים כאשר היתה פה סופת שלגים נוראית וכל הצירים נחסמו ולא היה חשמל חברינו מקוסרא באו עם שופלים ופינו לנו את הצירים כדי שנוכל להתפנו)  אנחנו והכפר השכן שלנו חיים בשלום ואף שיתוף פעולה יחסי כבר 30 שנים ,מעולם לא היו לנו תקריות עם הכפר השכן שלנו, אפילו בתקופת האינתיפאדה חיינו בשלום יחסי !…
אני מקווה שהאמת תצא לאור כי חבל שאנשים טובים סובלים בגלל מחרחרי מלחמה זה איזור מדהים וחבל שהקיצוניים הורסים גם לפלסטינים וגם לישראלים שחיים פה את אורח החיים השקט שלנו !…

גם אני מקווה שהאמת תצא לאור ולא משנה מי "אשם".

אבל דבריו הזכירו לי אירוע שבו אני השתתפתי בשנת 1989.

קבוצת "שוטטי בנימין" היו מטיילים באזורנו על מנת להדוף את מאמצי מבצעי האיתיפאדה לצמצם את נוכחותנו ולהטיל עלינו פחד. הצטרפתי לכמה מהטיולים.

באחד מהם, יצאנו מעלי, ירדנו לתלפית והמשכנו לכיוון מגדלים.

שחזור טיול 1989

עברנו בכפר ג'וריש, השוכן לכוצרא. נרגמנו קשות, ירינו יריות באוויר לצורך הגנה עצמית והמשכנו למגדלים.

שם התקבלנו בהודעה מתושב של שהוא הזעיק את המשטרה/צבא כי הוא חושד שאנחנו ביצענו פעולת תגמול כלשהי והדבר מפריע לחיים השקטים שקיים, כביכול, בין תושבי מגדלים לבין ערביי האזור והוא חושב אותנו כדתיים משיחיים ומקווה שנטופל.

במצב הנתון, כמה חברים ירדו לכביש לתפוס טרמפ והיתר שהבינו שאין שום מצב שעשרים מטיילים ישיגו טרמפים באותה שעה ביום ששי, יצאו ממגדלים בריצה קלה ועשינו איגוף שלם מאחורי ג'אלוד בדרכים-לא-דרכים והגענו בחזרה לשילה בשלום, גם מערבים וגם מידידי הערבים.

כנראה ששום דבר לא השתנה במגדלים. גם אם אולי מוריס לא היה מי שקידם את פנינו אז.

^

איזה לקח ללמוד?

להלן קטע (מסומן במסגרת כחולה) מדברי הרב משה שטרנבוך, יליד לונדון, ומראשי העדה החרדית. סינוף קשריו המשפחתיים מרשת אותו במרכז העדה.

בקטה המסומן, שטרנבוך נותן פירוש עדכני לדפוס התנהלות מתוך מעשה אבות, במקרה זה מגוריו של אברהם אבינו במצרים:

DSCN7553 (2)

כמובן, בסוג הלימוד הזה קיימות אפשרויות רבות.  למשל, אפשר ללמוד שבוודאי ניתן לחיות בקרב אוכלוסיה שונה משלך, אפילו במידת-מה, עויינות, אם רק תתחזק מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית, להתרחק מרשעים.

אבל הוראותיו כאן של הרב שטרנבוך שונות לגמרי מזה.  הוא מציע הסתגרות וניתוק. אין להיות בחברותם של חופשיים ופורקי עול. כאילו שאי-אפשר להתחזק עד כדי חיי צוותא למשך שעות אחדות ביום חול עם אלה שאינם חרדים.

הוא מציע שנשים לא תצאנה לעבודה כדי לפרנס בעליהם לומדי תורה ותו לא – אלא אם כן עוסקים בעבודות שניתן להשחיל בזמן בית המדרש.

הנה: ההבדל בתפיסות ובהשקפות.

^